סוכם ונערך ע"י ד"ר שי מנשקו, המכון לטרשת נפוצה, המרכז הרפואי ע"ש שיבא
עוד בעניין דומה
עיקרי הדברים:
הנתונים כפי שעלו ממספר עבודות המחקר, הציגו את פעילות הטיפול ב-OCREVUS בטרשת נפוצה התקפית (RMS) באמצעות מספר מדדי פעילות המחלה והתקדמות המוגבלות, לרבות דימות מוחי (MRI), תפקוד קוגניטיבי וסמנים ביולוגיים של דלקת כמדד לפגיעה עצבית הניתנת למדידה בנוזל השדרתי. נתוני הבטיחות החדשים נותרו עקביים עם פרופיל תועלת-סיכון המראה עדיפות של הטיפול ב-OCREVUS, הן בטרשת נפוצה התקפית והן בטרשת נפוצה מתקדמת ראשונית (PPMS) ביחס לרביף.
בעבודתם של Arnold et al הוצגו נתונים המתייחסים לפעילות המחלה ע"פ מדדי Brain MRI Activity and Atrophy שנמדדו אצל חולים עם מחלה התקפית-הפוגתית שהשתתפו במחקרי ה-Opera וקיבלו באופן מתמשך OCREVUS או שהחליפו טיפול מ־interferon beta-1a ל-OCREVUS.
נבדקו פרמטרים שונים בהדמית MRI לאחר ארבע שנות טיפול רציף גם לאלה שעברו מבטא אינטרפרון. הפרמטרים שנבדקו כללו את כמות הנגעים מסוג T1 העוברים האדרה, נגעים גדלים או חדשים מסוג T2 וכן שינויים בנפח המוח.
המחקר מצא כי היתרונות של OCREVUS בהפחתת פעילות מחלת הרקע בטרשת נפוצה התקפית היו מתמשכים, כפי שהודגם בהצגת מדדי פעילות המוח ב־MRI במהלך שלב הטיפול האקראי ושלב המשך הטיפול במחקרי ההמשך (OLE) של מחקרי הפאזה ה-III. מטופלים אשר המשיכו בטיפול ב־OCREVUS שמרו על מספרים נמוכים של נגעים העוברים האדרה לאחר הזרקת גדוליניום ב־T1י(T1Gd+)י[0.017 עד 0.00 נגעים מסוג T1Gd+ לסריקה] ושל נגעים חדשים/מוגדלים ב־T2י(N/ET2)י [0.052 עד 0.072 נגעים מסוג N/ET2 לסריקה] עד תום השנה השנייה של מחקר ההמשך (שלב ה־OLE). מטופלים אשר עברו מ־interferon beta-1a ל־OCREVUS בתחילת מחקר ההמשך, שלב ה־(OLE), הראו השתקה מוחלטת של נגעים מסוג T1Gd+ פר סקירה כעבור שנה אחת ושנתיים (0.48 עד 0.00 נגעים מסוג T1Gd+ לסריקה), וכן ירידה ב־85% וב־96% בנגעים מסוג N/ET2 לסריקה כעבור שנה אחת ושנתיים, בהתאמה (2.16 עד 0.33 ו־0.08 נגעים מסוג N/ET2 לסריקה).
השפעת הטיפול ב OCREVUS על נגעים כפי שנמדדו ב-MRI
ניתוח נוסף של נתוני 4 שנות טיפול עם OCREVUS אשר הוצג בפוסטר ב־ AAN ע"י SL Hauser et al הראה כי מטופלים שנותרו בטיפול ב־OCREVUS עד תום השנה השנייה של מחקר ההמשך (שלב ה־OLE) שמרו על שיעורים נמוכים של התקפים לשנה (ARR) ושל התקדמות מוגבלות מאומתת בשבוע 24 (24-week confirmed disability progression - CDP24).
השפעת הטיפולים על התקדמות המוגבלות
בעבודת מחקר נוספת אשר הציגה נתונים חדשים אודות תפקוד קוגניטיבי, Time to Cognitive Worsening in Patients With Relapsing Multiple Sclerosis in Ocrelizumab Phase III Trials ע"י S Cohan et al., נמצא כי OCREVUS הפחית את הסיכון לירידה קוגניטיבית מאומתת בשבוע 12 ו־24 (כפי שהוגדר על ידי החמרה מאומתת במבחן Symbol Digital Modalitiesי[SDMT] בסך של 4 נקודות לפחות) ב־38% וב־39% (p≤0.001 ו־p=0.002, בהתאמה) במהלך פרק זמן של 96 שבועות בחולי RMS, בהשוואה ל־interferon beta-1a.
בנוסף, בהצגה נפרדת של מקבץ נתוני OPERA I ו־OPERA II, חולי טרשת נפוצה התקפית המצויים בסיכון מוגבר למחלה מתקדמת (כפי שנקבע על ידי דירוגי תחילת המחקר בסולם מוגבלות מורחב - Expanded Disability Status Scaleי[EDSS] - ובסולם התפקוד הפירמידלי במערכות תפקודיות לפי Kurtzke בסך לפחות 4 ו־2 נקודות, בהתאמה), אשר טופלו ב־OCREVUS, הדגימו שיפור בתפקוד הקוגניטיבי, בהשוואה לחולים שנטלו אינטרפרון 1 בטא במהלך 96 שבועות (נמדד כאחוז המטופלים שהשיגו שיפור בסך ≥ 4 נקודות ב־SDMT; 62.2% לעומת 46.5%; p=0.009).
עבודות אלה מצביעות כי ל-OCREVUS אפקט חיובי על התפקודים הקוגניטיביים של חולי RMS בעלי סיכון מוגבר למחלה מתקדמת.
נתוני בטיחות חדשים שהוצגו ב־AAN, המייצגים 3,778 חולי טרשת נפוצה התקפית וטרשת נפוצה מתקדמת עם 9,474 שנות מטופל של חשיפה ל־OCREVUS, נותרו עקביים עם פרופיל תועלת-סיכון המועדף של OCREVUS על פני בטא אינטרפרון. תופעות הלוואי השכיחות ביותר כללו תגובות הקשורות לעירוי (כגון גרד, פריחה, אודם, חולשה), שברובן היו קלות עד בינוניות, וזיהומים בדרכי הנשימה העליונות.
נכון למאי 2018, למעלה מ־50,000 חולים טופלו ב־OCREVUS ברחבי העולם.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
