היעילות של חמצון חוץ גופי באמצעות ממברנה (extracorporeal membrane oxygenation-ECMO) במטופלים עם ARDS קשה נותר שנוי במחלוקת.

במחקר בינלאומי זה השתתפו מטופלים עם ARDS קשה אשר חולקו לשלוש קבוצות: יחס חלקי של חמצן עורקי (Pao2) חלקי היחס של חמצן באוויר הנשאף (Fio2) הקטן מ-50 מילימטר כספית למשך שלוש שעות, יחס Pao2 ל-Fio2 הקטן מ-80 מילימטר כספית למשך שש שעות ו-pH בדם עורקי הקטן מ-7.25 עם ריכוז פחמן דו חמצני עורקי של 60 מילימטר כספית לפחות במשך יותר משש שעות. המטופלים קיבלו באופן אקראי ECMO מיידי (קבוצת ה-ECMO) או טיפול סטנדרטי (קבוצת ביקורת). מעבר לקבוצת ה-ECMO היה אפשרי במטופלים בקבוצת הביקורת אשר סבלו מהיפוקסמיה עמידה לטיפול. התוצא העיקרי היה תמותה לאחר שישים ימים.

לאחר שישים ימים, 44 מתוך 124 מטופלים (35%) בקבוצת ה-ECMO ו-57 מתוך 125 (46%) מהמטופלים בקבוצת הביקורת מתו (סיכון יחסי 0.76, רווח בר-סמך 95%: 0.55-1.04; p=0.09). מעבר לקבוצת ה-ECMO אירע בזמן ממוצע של 6.5 ימים עם סטיית תקן של 9.7 לאחר החלוקה האקראית ב-35 מטופלים בקבוצת הביקורת כאשר 20 מתוכם (57%) מתו. התדירות של סיבוכים לא הייתה שונה בין שתי הקבוצות באופן מובהק סטטיסטית מלבד יותר אירועי דמם הקשורים לעירוי בקבוצת ה-ECMO ויותר אירועי טרומבוציטופניה בקבוצה זו. עם זאת, בקבוצת ה-ECMO אירעו פחות אירועי שבץ אסכמי.

מסקנת החוקרים היא כי בקרב מטופלים עם ARDS קשה, תמותה על פני 60 ימים לא הייתה נמוכה יותר באופן מובהק סטטיסטית באלו שטופלו עם ECMO לעומת מטופלים שהונשמו באמצעים קונבנציונליים וקיבלו ECMO כטיפול הצלה.

מקור: 

Combes, A. et al.  (2018) NEJM. 378, 1965