המחקר בוצע כמחקר מקרה-בקרה בשלושה מרכזים רפואיים אקדמאיים אשר בחנו 46 דגימות של שליות אשר נלקחו מילודים עם שבץ איסכמי עורקי או ורידי ו-99 דגימות מילודים שהיוו את קבוצת הביקורת.

ההשוואות בין הקבוצות בוצעו באמצעות המבחנים הסטטיסטיים χ2,יfisher exact ומבחן t. המתאם נבדק באמצעות מקדם המתאם של ספירמן.

החוקרים מצאו כי בקרב קבוצת המקרה, בהשוואה לקבוצת הביקורת, הייתה סבירות גבוהה יותר למציאה של לפחות קריטריון מרכזי אחד של אבנורמליות פתולוגית (89% בהשוואה ל-62%, יחס סיכויים 5.1, רווח בר סמך 1.9-14.0, P= 0.0007) וסבירות גבוהה יותר לשני קריטריונים ומעלה (38% בהשוואה ל-8%, יחס סיכויים 7.3, רווח בר סמך, 2.9-19.0, P<0.0001).

זרימת דם לא תקינה לעובר הופיעה ב-50% מהדגימות בקבוצת המקרה וב-17% מהדגימות בקבוצת הביקורת (יחס סיכויים 4.8 ,רווח בר סמך, 2.2-10.5, P=0.0001). דלקת של מי השפיר הופיעה ב-46% מהמקרים של השבץ האיסכמי העורקי בהשוואה ל-25% מקרים בקבוצת הביקורת (יחס סיכויים 2.6, רווח בר סמך 1.1-6.1, P=0.037). ב-24% מהדגימות בקבוצת המקרה נמצאה עדות ל"תגובת עקה" (מים מקוניאלים יחד עם רמות גבוהות של כדוריות דם עם גרעין) (NRBC - nucleated red blood cells) בהשוואה ל-1% בקבוצת הביקורת (יחס סיכויים 31, רווח בר סמך 3.8-247.0, P< 0.0001).

המסקנות של החוקרים היו כי אכן אבנורמליות בשליה נפוצה יותר בקרב ילודים שחוו שבץ ילודים לקבוצת הביקורת. כל הממצאים בשליה מייצגים גורמי עקה תוך רחמיים אקוטיים עד כרוניים. תהליכי קרישה בשליה נמצאו קשורים לשבץ עורקי ולשבץ ורידי.

ממצאי המחקר מספקים עדויות למנגנונים ספציפיים שעשויים להוביל לנטייה לפתח שבץ אקוטי סביב הלידה. הקשר בין דלקת במי השפיר לבין שבץ איסכמי עורקי בילודים דורש חקר נוסף.

מקור: 

Bernson-Leung, M. et al. (2018) The Journal of Pediatrics