רופאי משפחה מתמודדים עם מטופלים אשר סובלים ממגוון מחלות כרוניות ולכן יש צורך ביצירה של סדרי עדיפויות אבחוניים וטיפוליים. המטופלים עצמם מפתחים גם הם סדרי עדיפויות לצורך התמודדות עם הנטל היום יומי המקושר לתחלואה המרובה שלהם, אך סדר העדיפויות של רופא המשפחה עשוי להיות שונה מזה של המטופלים.
עוד בעניין דומה
קיים צורך באג'נדה משותפת בין המטופל לרופא, אשר תתבסס על העדיפויות של כל אחד מהם, על מנת לנהל בצורה טובה את התחלואה המרובה של המטופל. המחקר הנוכחי בחן את היכולת של רופאי משפחה לזהות מה המצב הבריאותי שהכי מפריע למטופל שלהם.
החוקרים אספו מידע לגבי 888 מטופלים כחלק ממחקר חתך שבוצע בשוויץ על תחלואה מרובה ברפואת משפחה. לצורך האנליזה הראשית בנוגע להסכמה בין המטופלים לרופא המשפחה, נעשה שימוש במידע לגבי 572 מטופלים.
רופאי המשפחה התבקשו לזהות שני מצבים בריאותיים שלדעתם הכי חשובים למטופלים שלהם, והחוקרים בדקו האם קיימת הסכמה בין הרופא למטופל. באנליזה הראשית, החוקרים בדקו את שיעורי ההסכמה בין רופאי המשפחה ובין המטופלים ע"י יצירה של 46 קבוצות של מצבים רפואיים. בנוסף, החוקרים ביצעו התאמה של מאפיינים חברתיים דמוגרפיים וקליניים לתוך מודלים חד משתנים ורב משתנים.
תוצאות המחקר הראו שבקרב 54.9% מהמקרים, רופאי המשפחה הצליחו לזהות מה הבעיה הבריאותית החשובה ביותר עבור המטופל. במודל הרב משתני, המשתנה היחיד שנמצא בעל קשר מובהק להסכמה בין המטופל לרופא היה מספר המחלות הכרוניות של המטופל: ככל שהמטופל הציג יותר מחלות, ככה הסבירות להסכמה פחתה.
החוקרים הסיקו שבמחצית מהמקרים רופאי המשפחה הצליחו לזהות מה המצב הבריאותי החשוב ביותר עבור המטופל שלהם. התוצאות הללו מצביעות על החשיבות שרופאי משפחה ילמדו להתאים טוב יותר את שיטות הטיפול וסדרי העדיפות שלהם תוך התחשבות בנקודת המבט של המטופלים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
