במחקרים קליניים נמצא כי טיפול עם פנופיברט (fenofibrate) לא מפחית את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים מאג'וריים (major cardiovascular events-MACE) במטופלים עם סוכרת סוג 2. עם זאת, השפעת הטיפול, כפי שדווחה, כללה מטופלים עם תגובה ירודה לטיפול ותגובה טובה לפנופיברט. מטרת המחקר הייתה להשתמש במודל סטטיסטי על מנת להעריך את השפעת הטיפול החזויה של פנופיברט עבור חולים פרטניים עם סוכרת סוג 2.
עוד בעניין דומה
על מנת להעריך סיכון זה, מודל הסיכון FIELD, עם MACE כתוצא עיקרי, תוקף באופן חיצוני במטופלים עם סוכרת סוג 2 מהעוקבות התצפיתיות ACCORD ו-SMART. טיפול עם פנופיברט הוערך ב-17,142 מטופלים עם סוכרת סוג 2. השפעת טיפול פרטנית אשר בוטאה כהפחתת הסיכון האבסולוטית (absolute risk reduction-ARR) הייתה ההבדל בין מטופלים שקיבלו או לא קיבלו פנופיבראט בהיבט סיכון ל-MACE. התוצאות רובדו עבור מטופלים עם וללא דיסליפידמיה.
תיקוף חיצוני של מודל ה-FIELD הדגים קליברציה טובה ואבחנתיות בינונית במחקר ה-ACCORDי(C-statistic-0.67; רווח בר-סמך 95%- 0.65-0.69) ומחקר ה-SMART (C-statistic-0.66; רווח בר-סמך 95%- 0.63-0.69). סיכון חציוני על פני חמש שנים ל-MACE בשילוב שלושת המחקרים היה 6.7% (רווח בין רבעוני- 1.0-11.7). במטופלים ללא דיסליפידמיה ו-9.4% (5.4-16.1) במטופלים עם דיסליפידמיה. הפחתת הסיכון האבסולוטית החציונית הייתה 2.15% (1.23-3.68) במטופלים עם דיסליפידמיה. ממצא זה מתורגם ל"מספר הדרוש לטפל" של 47. כמו כן, הפחתת הסיכון האבסולוטית החציונית הייתה 0.22% (0.13-0.38) במטופלים ללא דיסליפידמיה. ממצא זה מתורגם ל"מספר הדרוש לטפל" של 455.
מסקנת החוקרים היא כי באנשים עם סוכרת סוג 2 ישנו טווח רחב של השפעת טיפול עם פנופיברט וככלל השפעת טיפול זה גדולה יותר באנשים עם דיסליפידמיה. השיטה של ניבוי השפעת טיפול פרטנית אשר פותחה במחקר זה יכולה לשמש ככלי לקבלת החלטות קליניות.
מקור: