סדרת מחקרים חדשנים בנושא אובדנות תוצג היום (ב') בכנס המדעי השישי לחקר האובדנות שיתקיים במרכז האקדמי רופין, ביוזמתו וביוזמת המכללה האקדמית תל אביב-יפו ועמותת "בשביל החיים". מטרת הכנס: הצגת ידע חדשני שיועיל לשפר בתהליכי איתור, הערכה, טיפול ומניעה של אובדנות, ציינו המארגנים.
לקראת הכנס נמסרו הנתונים הבאים: כ-500 מתושבי ישראל מתאבדים מדי שנה - בממוצע אחד ליום ופי 1.5 ממספר ההרוגים בתאונות דרכים. על פי מדד שיעור האובדנות בעולם, ישראל נמצאת במקום ה-90 (מתוך 150), עם 5.9% התאבדות. בקרב גברים נמצאה נטייה גבוהה יותר להתאבדות (11.7%) לעומת נשים (2.4%).
בעולם, על פי הערכות, מתאבדים מדי שנה כ-1 מיליון בני אדם. יש מדינות שבהן התאבדות היא סיבת המוות השנייה בקרב צעירים. שיעורי האובדנות בישראל הם נמוכים יחסית, הודות למערך בריאות הנפש והעמותות השונות המטפלות ביותר מ-6,000 מקרים של נסיונות התאבדות בשנה.
תופעת האובדנות בקרב "יוצאים בשאלה"
מממצאי סקר שיציג ד"ר סמי חמדאן מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו, על תופעת האובדנות בקרב "יוצאים בשאלה" מהמגזר החרדי - כלומר החוזרים לחילוניות - עולה: יותר מ-50% ממשתתפי הסקר שנעשה באמצעות שאלונים היו בעליי נטייה אובדנית, 31.9% מהם חוו טראומה מינית ו-28.2% חוו אלימות במשפחה. אוכלוסיית הסקר כללה 317 יוצאים בשאלה מהמגזר החרדי.
ד"ר חמדאן אמר: "יוצאים בשאלה מהמגזר החרדי, אותם 'חילונים חדשים', מתמודדים עם שינויים גדולים בחייהם. הם בוחרים לבחור בעצמם את הדרך שבה הם רוצים לצעוד, וללמוד להתנהל בתרבות חדשה. פעמים רבות מופעלות עליהם סנקציות חברתיות והם עלולים לחוות בדידות, קשיי הסתגלות ומתח נפשי. בשנים האחרונות סוקרו באמצעי התקשורת בישראל כמה מקרי התאבדות של יוצאים בשאלה מהציבור החרדי. גורמים המסייעים ליוצאים בשאלה התריעו על שיעור גבוה של מקרי התאבדות בקרב יוצאים בשאלה מהציבור החרדי ועל הצורך במחקר כדי שיסייע במתן מענה יעיל לאוכלוסיה זו הנמצאת במצוקה נפשית".
41% מהטרנסג'נדרים בישראל הם בעלי נטייה אובדנית
מחקר אחר עסק בקהילה הלהט"בית המוזכרת תכופות כקבוצת סיכון לאובדנות – עד כדי 7%-2% יותר מהאוכלוסיה הכללית. אירועי-חיים כאפליה ואלימות מצד להט"בופוביים נמצאו כמנבאים התנהגות אובדנית בקהילה, בעוד מאפיינים פסיכו-חברתיים, כגון תמיכה חברתית, נמצאו כגורמי חוסן. הסקר שבחן נושא זה, ראשון מסוגו שנעשה בישראל, העלה: יותר מ-61% ממשתתפי הסקר דיווחו על מחשבות אובדניות, 41% מקהילת הטרנסג'נדרים בישראל הם בעלי נטייה אובדנית, 32% סיפרו על נסיון אובדני בעברם, 63% מהנשאלים לא סיפרו לאיש על כוונותיהם האובדניות. אוכלוסיית הסקר כללה 500 משתתפים. את הממצאים יציגו ד"ר יוסי לוי בלז ודני פלג, מהמגמה הקלינית במרכז האקדמי רופין.
דיכאון ואימפולסיביות בקרב חיילי צה"ל
ד"ר אסף יעקבי, ממרפאת בריאות הנפש לילדים ונוער בבית החולים איכילוב, יציג מחקר שעסק בדיכאון ובאימפולסיביות בקרב חיילי צה"ל שבו השיבו על השאלון 69 משתתפים. הממצאים: כ-47% מהחיילים שנדגמו וסבלו מדיכאון תכננו את המעשה בימים שקדמו להתאבדות, לעומת 21% מהחיילים הלא דכאוניים. יותר מ-45% מהחיילים שסבלו מדיכאון עשו שימוש באלכוהול בזמן ההתאבדות, לעומת 14.9% מהלא דיכאוניים. המחקר התבסס על חקירות לאחר המוות שערכה המשטרה הצבאית ומערכת בריאות הנפש הצבאית וכלל נתונים לגבי אובדנות בעבר, אבחנה של הפרעת אישיות, רמת תכנון ההתאבדות, השארת מכתב ואפשרות לסיוע רפואי לאחר המעשה.
פְּאֵרָה אֵדלמן, עובדת סוציאלית מאוניברסיטת חיפה, תציג נתונים ממחקרה בנושא "הדומה והשונה בחוויית השכול של הורים שחוו אובדן של בן בפעילות מבצעית לעומת אובדן של בן שהתאבד בתוך המסגרת הצבאית". הממצאים מבוססים על תשובות שהשיבו לשאלון המחקר 18 הורים מ-14 בתי אב, מתוכם שלושה זוגות, שלושה אבות ואֵם אחת שאיבדו בניהם עקב התאבדות וכן וזוג הורים אחד, שלושה אבות ושלוש אמהות, שאיבדו את בניהם בפעילות מבצעית.
בנוסף, ד"ר לוי בלז יציג מחקר אחר העוסק במושג החדש - "פציעה מוסרית" בקרב לוחמים משוחררים, השלכותיה הפסיכולוגיות הקשות שנים אחרי השחרור והשפעתה על ההתנהגות האובדנית. במחקר השתתפו 191 לוחמים לשעבר, בעלי פוטנציאל לחשיפה לאירועים ו/או שהיו עדים למעשים שהיו מנוגדים לאמונות ולציפיות המוסריות שלהם, כגון בגידה מצד דמויות צבאיות, אלימות כלפי אזרחים פלסטינים, מעורבות במוות של חפים מפשע, הריסת רכוש של אזרחים שלא לצורך.
השפעת התקשורת על התנהגות אובדנית
ד"ר לוי בלז אמר לקראת הצגת מחקר אחר שלו: "גם לתקשורת תפקיד חשוב בהקשר של התנהגות אובדנית והתאבדות. מחד, סיקור מקרה באורח בלתי הולם בתקשורת, שאיננו עומד בהנחיות, עלול להוביל לעלייה ניכרת בסיכון למעשים אובדניים בקרב הציבור. מאידך, אמצעי התקשורת עשויים לסייע במניעת התאבדויות באמצעות חינוך הציבור והגברת המודעות לדרכים למניעת אובדנות, וכן על גורמי הסיכון לה ולדרכי התערבות".
מחקרו תחת הכותרת "מילים יכולות להרוג" בחן את אופן הסיקור התקשורתי של מקרי התאבדות לפני ואחרי כניסת התכנית הלאומית למניעת אובדנות. הממצאים העיקריים: 62% מהידיעות החדשותיות שהופיעו בתקשורת פירטו את שיטת ומקום ההתאבדות, 91% לא אזכרו את גורמי הסיכון כפי שראוי לעשות, 97% מהכתבות לא סיקרו את ההתערבות במקרים אלה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
