היפרגליקמיה חריפה הינה מנבאת של פרוגנוזה עגומה באוטם חריף של שריר הלב (actue myocardial infraction-AMI), ובמיוחד במטופלים ללא סוכרת. עובדה זו מדגישה את החשיבות של עליה גליקמית חריפה על פני רמות גליקמיה בקבלה בלבד. החוקרים בחנו האם הערכה משולבת של רמות גליקמיה חריפות וכרוניות לעומת גליקמיה בקבלה בלבד, יכולות להיות בעלות ערך פרוגנוסטי טוב יותר.

החוקרים מדדו באופן פרוספקטיבי גליקמיה בקבלה והעריכו רמות גלוקוז כרוניות ממוצעות (מ"ג/ד"ל) על פי הנוסחא הבאה: [(28.7 × glycosylated hemoglobin %י− 46.7)] וחישבו יחס גליקמי חריף לכרוני ב-1,553 מטופלים עם אוטם בשריר הלב (גיל ממוצע- 67, סטיית תקן- 13 שנים). התוצא העיקרי היה השילוב של תמותה בבתי חולים, בצקת ריאות חריפה ושוק קרדיוגני.

החוקרים מצאו כי שיעור התוצא העיקרי עלה במקביל לעלייה ביחס גליקמי חריף לכרוני (שלישונים- 5%, 8% ו-20%, בהתאמה; Ptrend<0.0001). עליה מקבילה נצפתה ברמות שיא של טרופונין Iי (15±34 ננוגרם/מיליליטר, 34±66 ננוגרם למיליליטר, 68±131 ננוגרם למיליליטר; p<0.0001). באנליזה רב משתנית, יחס גליקמי חריף לכרוני נותר מנבא עצמאי של התוצא העיקרי אפילו לאחר תקנון לגורמים מבלבלים. לאחר אנליזת סיווג מחדש, יחס גליקמי חריף לכרוני הדגים את העוצמה הניבויית הרבה ביותר עבור התוצא העיקרי לעומת גליקמיה בקבלה בכלל אוכלוסיית המחקר ובמיוחד באנשים עם סוכרת.

מסקנת החוקרים היא כי באנשים עם AMI, יחס גליקמי חריף לכרוני הינו מנבא טוב יותר של תמותה ותחלואה מאשר גליקמיה בקבלה.

מקור: 

Marenzi, G. et al. (2018) Diabetes Care.  41(1), 847