משרד הבריאות פרסם השבוע את זמני ההמתנה לרופאים מומחים בקופות החולם השונות. הנתונים מראים כי התורים התארכו אף יותר משהיו בשנה שעברה. במקצועות רפואיים מסוימים כמו רפואת עיניים, אנדוקרינולוגיה, נפרולוגיה, משך ההמתנה כה ארוך עד שלחולים אין למעשה מענה לבעיותיהם. גם לרופאים במקצועות העיקריים כמו קרדיולוגיה, גסטרואנטרולוגיה והמטולוגיה, הן במבוגרים והן בילדים, התורים ארוכים מעבר לסביר.
עוד בעניין דומה
זמני ההמתנה הארוכים מאוד גורמים לחולים רבים לפנות לחדרי מיו בבתי חולים או למוקדים לרפואה דחופה שאינם מיועדים לאבחון ובירור בעיות רפואיות שאינן דחופות. העומס הנוצר במוקדים אלה חוסם את הנגישות לטיפול לחולים הדחופים והוא מרכיב מרכזי בעומס הכרוני בחדרי המיון. חולים אחרים המודאגים ממצבם פונים לרפואה פרטית, לרוב באמצעות הפעלת הביטוח המשלים.
כיום, זמני ההמתנה למומחים ארוכים גם בערים הגדולות אך המצב חמור במיוחד באזור הדרום ובצפון. באזורים אלה הנגישות לשירותי מומחים כה ירודה עד שבפועל היא אינה קיימת במקצועות רבים. במקרה הטוב, החולים חייבים לנדוד למרפאות במרכז, לבזבז ימי עבודה ולשאת בעליות של תחבורה ושהייה במקומות המרוחקים עשרות קילומטרים ממקום מגוריהם. במקרה הפחות טוב, אין תורים זמינים ואם אין ידם משגת פנייה לרפואה פרטית, הם מגיעים לבתי החולים וזוכים, לעתים קרובות, ליחס לא ידידותי כיוון שהצוותים העמוסים מתקשים להתפנות לחולם שאינם מתאימים לרפואה דחופה.
במקרים לא מעטים ההמתנה הארוכה הופכת מצב רפואי לא דחוף לדחוף. אז, הפנייה לחדר המיון מוצדקת אך הטיפול מורכב יותר ולעתים התוצאה גרועה משהיתה יכולה להיות לו ההתערבות הטיפולית היתה נעשית בזמן.
המחסור ברופאים מומחים יוצר מצב קלאסי של Catch 22, מעגל קסמים ללא מוצא. ככל שהמחסור במומחים ברפואה הציבורית גדל, כך הדרישה לשירותיהם ברפואה הפרטית עולה. לכן המומחים המוכרים יותר נוטים לצמצם את שעות העבודה ברפואה הציבורית ולהגדיל את הזמן המוקדש לרפואה פרטית. התוצאה היא מחסור גדול עוד יותר והתארכות נוספת של התורים ברפואה הציבורית.
הפתרון המתבקש למצב זה הוא הגדלת מספר הרופאים המומחים ברפואה הציבורית. אלא שפתרון זה אינו אפשרי. מספר התקנים להתמחות בבתי החולים מוגבל. המערכת אינה מייצרת מספיק מומחים אפילו כדי לאזן את מספר הרופאים הפורשים לגימלאות. ודאי שאין למערכת הבריאות אמצעים כדי להתחיל לסגור את הפער ההולך ומתרחב בין המצאי לבין הדרישה. אין אפילו סיכוי לצמצום עתידי של המצוקה כיון שאין כיסוי לגידול האוכלוסיה.
זאת ועוד, פנייה של חולים רבים יותר ויותר לרפואה פרטית גורמת לירידה משמעותית באיכות ההתמחות של רופאים. התופעה בולטת ביותר במקצועות הכירורגיים אך קיימת גם במקצועות אחרים. כיוון שפעולות רבות מאוד מתבצעות במסגרת רפואה פרטית, מחוץ לבתי החולים הציבוריים, המתמחים אינם נחשפים להן ואין להם הזדמנות ללמוד. אם לא יחול שינוי בשיטה הקיימת יהיו לנו בעתיד מומחים מעטים יותר ומנוסים פחות.
מערך הביטוחים המשלימים מאפשר לרוב הציבור גישה לרפואה פרטית ומבטיח פרנסה לשדרה רחבה של רופאים. כל זמן שהוא קיים, כל הנסיונות "להחזיר את הרופאים לבתי החולים הציבוריים" הם חסרי סיכוי.
אם מדינת ישראל רוצה לעודד רפואה ציבורית עליה לבטל את הביטוח המשלים לצורותיו. הרפואה הפרטית תהיה זמינה לאלה שירכשו ביטוח בריאות פרטי ולמעטים היכולים לשלם עבורה מחיר ריאלי. הרוב המכריע של הציבור יחזור לרפואה הציבורית ורוב הרופאים יחזרו לתת שירות ברפואה הציבורית. עדיין יוותר מחסור במומחים אך יהיה סיכוי למוסדות הציבוריים להגדיל תפוקות, לייצב את מצבם הכלכלי ולהאיץ את התפתחותם.
(הכתבה התפרסמה לראשונה ב"ידיעות אחרונות")
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
