סרקומות של רקמות רכות ועצמות הינן גידולים ממקור מזנכימלי. נכון להיום תוארו יותר מ-50 סוגים של גידולים אלו. עבור רוב הסרקומות, מחלה מתקדמת מקומית או מחלה שאינה נתיחה עדיין מטופלת בכימותרפיה ציטוטוקסית.

לאחרונה, ההבנה של ביולוגיית גידולים פרטניים השתפרה מהותית וחשפה שינויים מולקולריים ייחודיים האחראיים על הופעת הגידול והתקדמותו. ממצאים אלו תרמו לפיתוח של טיפולים ממוקדים אשר עוברים הערכה במחקרים קליניים ספציפיים לתתי סוגים שונים של סרקומות. ישנו ספקטרום רחב של פיתוח תרופות ממוקדות עבור סרקומות. התרופות תוקפות אתרים פגיעים בטירוזין קינאזות של קולטני הגידול, מסלולי העברת אותות תוך-תאיים, אתרים אפיגנטיים, מטבוליזם, העברה גרעינית-ציטופלזמתית ויעדים רבים אחרים.

ההבנה של הסביבה האימונית של סרקומות והמנגנונים השונים של הימלטות הגידולים ממערכת החיסון התרחבה גם כן. למרות שנדמה כי תת-קבוצה של סרקומות מגיבה לחסימת נקודות בקרה חיסונית עם תרופות התוקפות את PD-1י(programmed death 1), ככל הנראה יש צורך באימונותרפיות חדשות עבור רוב הסרקומות. מספר רב של גישות טיפוליות נחקרות בימים אלה מעבר לחסימה של PD-1 ובכלל זה, שינוי פנוטיפ המקרופאג'ים הקשורים בגידול מפנוטיפ מעודד גידול לפנוטיפ מדכא גידול ושימוש בטיפולים מבוססי תאים כדוגמת אנטיגנים כימריים וקולטני תאי T עם אפיניות גבוהה על מנת להעמיק את התגובה החיסונית. כמו כן, מבוצע ניסיון "להחיות" גישות טיפוליות ישנות כדוגמת חיסונים וטיפולים מבוססי וירוסים.

מטרת גישות חדשות אלו הינה לרתום תובנות מבוססות תת-סוג לתוך ביולוגיית הגידולים וביולוגיית מערכת החיסון על מנת לפתח טיפולים יעילים יותר ופחות רעילים עבור חולים עם סרקומות.

מקור: 

Pollack, S.M. et al. (2017) The Journal of Clinical Oncology . 36(2), 125