מגזין

מי אתה ד"ר אספרגר - רופא ילדים אמפטי או רוצח בשירות הנאצים?

מחקר חדש מספק תשובות נחרצות על פועלו של רופא הילדים והפסיכיאטר האוסטרי במלחמת העולם השנייה: ד"ר אספרגר שיתף פעולה עם הגרמנים בתכנית טיהור הגזע, תמך בתכנית העיקור בכפייה וב"המתת חסד" וסייע לשלוח ילדים אל מותם

ד"ר אספרגר עם מטופל. צילום: בית הספר לרפואה של וינה - RAS SARBIJA

רופא הילדים והפסיכיאטר האוסטרי ד"ר הנס אספרגר (1980-1906) – אחד מחלוצי החוקרים בתופעת האוטיזם, מי שתיאר עוד ב-1938 מה שכינה "פסיכופתיה אוטיסטית" ולימים קיבלה את השם "תסמונת אספרגר" בקרב לוקים באוטיזם - שיתף פעולה עם המשטר הנאצי. ד"ר אספרגר שלח ילדים, רובם יהודים, אל מותם, במסגרת תכנית אותנזיה (המתת חסד) T4, שנועדה ל"שמירת ההיגיינה של הגזע הארי" ובה הוצאו להורג או עברו עיקור בכפייה אנשים שהוגדרו כ"לא כשירים". כך חשף בשבוע שעבר כתב עת רפואי העוסק בתופעת האוטיזם, Molecular Autism.

אספרגר בצעירותו. צילום: מתוך ארכיונו האישי

המאמר, שעליו חתום הרווינג צ'ך (Czech), הוא דו"ח מחקר היסטורי מפורט מאוד שלשם הכנתו הושקעו שמונה שנות מחקר. הדו"ח נסמך על הרבה מאוד מסמכים שרבים מהם נתגלו רק עתה בארכיונים שונים באוסטריה ובגרמניה. בין השאר מתוארים בו קשריו ההדוקים של אספרגר עם המשטר הנאצי, את אהדתו לתורה הנאצית, שמותיהם של רופאים עימם שיתף פעולה במעשיו וגם מאוזכרים שמותיהם של כמה ילדים יהודים שבהם "טיפל" ושנשלחו אל מותם – כל אלה מתוך תיקיהם הרפואיים בנוסף למסמכים אישיים שהשאיר אחריו.

המוסד הרפואי של "הבלתי ראויים לחיות"

אספרגר, מדגיש בעל המאמר, נהג להפנות קטינים למוסד רפואי ידוע לשמצה בוינה בשם "שפיגלגרונד", בו רוכזו "בלתי ראויים לחיות", כפי שהוגדרו במינוח הנאצי. בין השנים 1940 ל־1945, קרוב ל־800 קטינים מצאו את מותם במוסד רפואי זה.

אספרגר הגן פומבית על תכנית העיקור בכפייה "לשמירה על ההיגיינה של הגזע הארי", שיתף פעולה עם תכנית האותנזיה וגם את השימוש שעשה בדו"חות האבחון שלו במונחים שנלקחו מתוך "המילון הנאצי"

עורכי כתב העת "אוטיזם מולקולרי", ד"ר סימון ברון־כהן, ד"ר עמי קלין, ד"ר סטיב סילברמן וד"ר ג'וזף בוקסבאום, שכתבו מאמר נלווה למחקר, בירכו על הגילויים החדשים שהם, כך הדגישו: "תוצאה של "מחקר דקדקני" השופך אור חדש על עשרות שנים של ספקולציות לגבי מעשיו של אספרגר שלאחר מלחמת העולם השנייה טען להגנתו כי נהג באופן אכפתי במטופליו. מידת מעורבותו של אספרגר בתכנית האותנזיה נותרה במשך שנים רבות פתוחה. המחקר החדש מספק תשובות נחרצות לתהיות הרבות".

אספרגר השתמש לראשונה במונח "פסיכופתיה אוטיסטית" ב-1938, חמש שנים לפני שהופיע המאמר המפורסם של ד"ר ליאו קאנר על אוטיזם. המונח "תסמונת אספרגר" נטבע לראשונה רק ב־1981 על ידי ד"ר לורנה וינג (Wing). "היא ואנחנו כמדענים ורופאים", כתבו עורכי כתב העת, "כמו גם קהילת המטפלים באוטיזם הרחבה יותר, לא היינו מודעים לברית הקרובה ולתמיכה של הנס אספרגר בתכנית הנאצית לעיקור בכפייה של צעירים והמתת חסד".

המאמר מפרט את מסלול התמיכה בנאצים שעבר אספרגר החל מ-1938, מציין את הצטרפותו כחבר בכמה ארגונים הקשורים במשטר הנאצי, הגם שלא היה חבר רשום במפלגה הנאצית. כמו כן מציין המאמר את העובדה שאספרגר הגן פומבית על תכנית העיקור בכפייה "לשמירה על ההיגיינה של הגזע הארי", שיתף פעולה עם תכנית האותנזיה וגם את השימוש שעשה בדו"חות האבחון שלו במונחים שנלקחו מתוך "המילון הנאצי".

המאמר מציין למשל כי ספר מפורסם מ-1991, שכתבה הפסיכיאטרית אוטה פרית' (Uta Frith) ובו פרק נרחב על  אספרגר והתסמונת על שמו, ממעט לציין את אהדתו לנאצים וכן פרטים על חייו האישיים והמקצועיים בווינה בשנות ה-30 וה-40 (כל התקופה הנאצית).

בין הממצאים החדשים המופיעים במאמר מוצגת תמונתה של הפעוטה היהודיה הרתה שרייבר, הצעירה מתשעה ילדים במשפחתה. הצילום נעשה ב"קליניקה הנוירולוגית לילדים". הפעוטה סבלה מדלקת המוח (אנצפליטיס) שבעקבותיה, כך על פי הדיאגנוזה שעברה, "הראתה פיגור בהתפתחות מנטלית ופיזית; הפרעת אישיות חמורה כתוצאה מדלקת המוח".

ד"ר אספרגר בדק אותה ב-27 ביוני 1941 חודשיים לאחר יום הולדתה השני. היא מתה מדלקת ריאות, שלושה חודשים לאחר העברתה ל"שפיגלגרונד" בהוראתו, יום אחד לאחר יום הולדתה השלישי. הנימוק שליווה את ההוראה: "מפני שהפכה לנטל בלתי נסבל על אמה, שכן היה עליה לטפל בחמישה מילדיה". הערכת אספרגר היתה: "אי אפשר לרפא אותה ולכן העברתה ל'שפיגלגרונד' לשהות קבועה הכרחית באופן מוחלט". דגימה של מוחה נמצאה בצנצנת במרתף המוסד הרפואי שפיגלגרונד בוינה והיא נקברה רק ב־2002. את ה"שפיגלגרונד" ניהל חברו ועמיתו ד"ר ארווין יקליוס (Jekelius) שהיה מתאם תכנית T4 בוינה.

מחבר המאמר לא מצא ראיות ב-30 התיקים הרפואיים שאותם בדק, להאשמה שאספרגר נהג לבצע בפועל "המתות חסד" במטופלים עם מאפיינים פסיכולוגיים מובהקים, אותם כינה "פסיכופתים אוטיסטיים". מונח זה שונה מאוחר יותר ל"תסמונת אספרגר".

ב-14 מאותם תיקים מופיע הביטוי "תורשתיות" במסמכי האבחון על מצבם של הילדים. נמצאו ראיות, כתב עוד ההיסטוריון צ'ך, "לגישה האדיבה שהפגין כלפי מטופליו", שאספרגר התפאר בה. המסמכים גם מבססים את טענותיו שהועלו לאחר המלחמה, שלא היה שותף בפועל לביצוע תכנית העיקור, הגם שתמך בה. לא נמצאו ראיות ל"אופטימיות הפדגוגית" שגם עליה דיבר, לפיה אפשר היה כנראה לטפל בחלק מאותם ילדים וייתכן שאף לרפאם".

עדויות מתוך תיקים רפואיים

הנה כמה פרטים מתוך אחדים מהתיקים הרפואיים שנמצאו במשרדו של אספרגר:

כאשר הנאצים השתלטו על אוסטריה ב-1938 (אנשלוס), שני ילדים יהודים בני 13, אלפרד ס. ו-וולטר ברוקר, טופלו במחלקה שאותה ניהל אספרגר. בתיקו של אלפרד אין ראיות שהטיפול שקיבל היה שונה מזה שניתן לילדים אחרים. הוא הובא ל"בית החולים למחלות עצבים אצל ילדים" לאחר קטטה בבית הספר. ד"ר אספרגר אבחן שהוא פסיכופת אוטיסטי והמליץ שיימסר למשפחת אומנה יהודיה ולא יוחזר לאמו שהיתה לא יהודיה אבל היתה אהובה על בנה. ההיסטוריון צ'ך ציין כי באותם ימים, 8,000 ילדים יהודים הוצאו ממשפחותיהם והועברו למשפחות אומנה ואחר כך לבית יתומים - גורלם לא ידוע עד היום.

ליזי הופבאואר בת 12 הובאה למרפאה הפסיכיאטרית ב-1938 ואובחנה בידי אספרגר כ"סובלת מבעיות נפשיות חמורות". יומיים לאחר מכן, האבחנה התחזקה ל"בלתי שפויה". אספרגר קבע כי היא "נתונה תחת עקה, תסמינים של סכיזופרניה ובהתייחס לגילה, מפגרת מבחינת התפתחותה המינית". היא הומתה ביחידה המיוחדת להמתת חסד

מקרה אחר: נער יהודי "לקה בהתקף חרדה חמור" לאחר נאום של היטלר. "נראה מחוויר ועיניו התרחבו", כתב אספרגר בתיק הרפואי של הנער. הוא אובחן כפרנואידי, עם פסיכופתיה חמורה, איננו אחראי למעשיו. הוא סיים את חייו במחנה עבודות כפייה בשלזיה תחתית בפרויקט בנייה תת קרקעי שנועד, בין השאר, לשמש כמטה חדש להיטלר.

עוד מקרה, כפי שמופיע תיאורו במסמך שכתב אספרגר והמשכו בדו"ח שהכין ההיסטוריון צ'ך: מרי קליין בת תשע, "בעלת מראה יהודי ודיבורה מנוגד לאופי היהודי". לאחר שעברה עם אמה, שהיתה חלקית ממוצא קתולי, למקלט ליהודים שפתח ארגון אוסטרי-קתולי (מאחר שהוגדרו בחוק הנאצי כ"לא ארים"), החלה הילדה לסבול מהתקפי אלימות בעטיים הובאה למרפאה הפסיכיאטרית". היא גורשה לגטו שהיה מרוחק 11 ק"מ ממחנה ההשמדה סוביבור. כשהיתה בת 12 נמנתה על מאות ילדים בני 14-10 שנכללו ב"אקציה המיוחדת נגד ילדים יהודים" שהופרדו מהוריהם ונשלחו למותם בתאי הגז בסוביבור.

ליזי הופבאואר בת 12 הובאה למרפאה הפסיכיאטרית ב-1938 ואובחנה בידי אספרגר כ"סובלת מבעיות נפשיות חמורות". יומיים לאחר מכן, האבחנה התחזקה ל"בלתי שפויה". אספרגר קבע כי היא "נתונה תחת עקה, תסמינים של סכיזופרניה ובהתייחס לגילה, מפגרת מבחינת התפתחותה המינית". היא הומתה ביחידה המיוחדת להמתת חסד.

מסמך רשמי של הרשויות הנאציות המוסמכות שנשלח לד"ר אספרגר ובו צוין כי ניתן אמון מלא ביכולתו לבצע את התכנית הרגישה מאוד - הכוונה לתכנית המתת החסד

צ'ך מפרט שאספרגר החזיק בדעות אנטישמיות ברורות (הגם שלאחר המלחמה הכחיש זאת) ובמסמכים שכתב ומופיעים בתיקי מטופליו השתמש בביטויים מובהקים שמציגים "סטריאוטיפים גזעניים". "רק בגרמניה עוקרו על פי חוק יותר מ-220 אלף בני אדם החל מ-1938 ו"אספרגר ועמיתיו הרופאים היו מודעים היטב להוראות החוק הזה הגם שבחוגים רפואיים, הוא עורר ויכוחים ודיונים נרחבים".

דוגמה: ב-1940 כתב אספרגר חוות דעת אבחנתית לנערה בת 16, תרזה ב. שהיתה מטופלת שלו, ש"אביה רצה שתעבור עיקור מפני שחשש או חשד שהיא מתירנית". אספרגר קבע כי היא פסיכופתית "עם התנהגות של נימפומנית, אלא שאיננה תואמת את סעיפי חוק העיקור ונראה שהתנהגותה נובעת מאנציפלטיס שחלתה בילדותה. אין לה פגם תורשתי".

יד ימינו, יקליוס, כתב צ'ך, "מייצג באופן קיצוני ביותר את הרפואה הנאצית מהבחינה האנטי-אנושית". הוא היה "נאצי פנאטי ואחראי לרצח עשרות אלפי מטופלים". ביומנו כתב יקליוס כי שמע הרצאה מרשימה מאוד של ד"ר אספרגר שעסקה ב"פדגוגיה תרפואיטית וחשיבותה לרייך השלישי".

עוד בנושא דומה:
מדוע אנו ממשיכים לכבד את קרפלין כדמות מופת, ולא מזכירים כלל את פועלו בקידום האאוגנטיקה, הגזענות והאנטישמיות?

נושאים קשורים:  אספרגר,  ד"ר הנס אספרגר,  פסיכופתיה אוטיסטית,  אוטיזם,  המשטר הנאצי,  עיקור בכפייה
תגובות
 
אנונימי/ת
27.04.2018, 06:50

ובכן יש צורך מידי להוציא את שמו מהמונח הרפואי
שר הבריאות ( אם יש כזה) לטיפולך

27.04.2018, 09:55

המונח המקובל היום asd אוטיסטיק ספקטרום דיסאורדר ואין יותר חלוקה שהייתה בdsm4.
בספרו של סילברסטיין neurotribes יש פרק מצמרר על התקופה הזאת באוסטריה וזאת שקדמה לה... ועל איך היה נהוג ל"טפל" במצבים שונים. אספרגר עוד היה מהיחסית רחומים שם. תקופה חשוכה מאד לעולם ולרפואה.
להבדיל אלף אלפי הבדלות במקביל בארהב בשנים אלו גם היה יחס מאד לא פשוט לילדים עם התמודדות נפשית - האשמת ההורים, ושיטות טיפול שהיום מצמרר לשמוע עליהן.

27.04.2018, 09:56

אין כוונתי חהגן עליו כלל וכלל כאן רק להפנות אתכם לקריאת הפרק הקשה, ולהבנה של הכח הרב של רופאים והסכנה בהיבריס

אנונימי/ת
27.04.2018, 11:17

טלי, כדאי להוסיף את הצטרפות הממסד הפסיכיאטרי בשבדיה לטיפולים פסיכיאטריים בצוענים כולל מכות חשמל על מנת לרפא אותם מבעית הנדודים שלהם. אפשר להוסיף את ענין הקשירות בבתי חולים בארץ ולשאול האם לא ניתן כח רב מדי למי שאינו ראוי לו? אם מסתכלים על אינפלצית המחלות הפסיכיאטריות שמקבלות תאוצה ומבינים שעל מנת לתת תרופה יש צורך במחלה, אפשר להסיק מסקנות לוגיות ולשאול האם לא כדאי שפנימאים יקחו פיקוד על ההשתוללות.

אנונימי/ת
27.04.2018, 11:18

יש צורך להוציא את הנאצי מספרי ההיסטוריה הרפואית.

27.04.2018, 14:53

שלום למגיב האנונימי.
חבל. השתלחות פופוליסטית מקוממת.
טלי סחר (היקרה) צודקת לחלוטין. אבל הקשה מעוולות שנעשו , אגב, בכל תחומי הרפואה, לעליהום על הפסיכאטריה בארץ, אינה במקומה. רוב הפסיכיאטרים כיום לא מעונינים כלל בקשירות חולים. להיפך. ביקשנו שוב ושוב לתגבר משאבים, בעיקר תשתיות וכח אדם, על מנת לשפר את יכולת הטיפול בחולים קשים.
הבעיות והקושי בטיפול בתחלואה ומצוקות נפשיות חייבות להיות בעיה של כל החברה והרפואה.
סימון הפסיכיאטרים "המשתוללים", כמחוללי הבעיה אינו מועיל. בטח לא למטופלים.
על היבריס כבר דיברנו?

הנושא מאוד מעניין ומאתגר. הכתבה כתובה ברשלנות וקשה לקריאה עקב בעיות תחביריות ולשוניות בה. חלק מהדוגמאות מדגימות את ההפיך ממה שהתכוונו לו המחברים