דעות

זיהומים נרכשים בבתי חולים: גזרת גורל או מציאות ברת שינוי?

אנו יכולים ללמוד הרבה מהניסיון האמריקאי בתחום מניעת הזיהומים הנרכשים ולקצר טווחי תגובה כך שלא נצטרך להמתין עשור עד לשינוי המגמה

לאחרונה אנחנו נחשפים מחדש להערכות כי 4,000-6,000 בני אדם מתים מדי שנה מזיהומים נרכשים בבתי חולים במדינת ישראל. המספר פורסם לראשונה בדו"ח מבקר המדינה מ-2012, ומבוסס על שיעורי התמותה כתוצאה מזיהומים נרכשים בבתי חולים בארה"ב, שם ההערכה הייתה כי 100,000 איש מתים מדי שנה מסיבה זו.

מצד אחד, בהחלט לא מדובר בתופעה ישראלית, ומצד שני, יתכן כי ההערכות על המספרים בישראל אפילו נמוכות מהמצב האמתי. כמובן, כאשר לוקחים בחשבון את הצפיפות בבתי החולים, המאושפזים במסדרונות ואת תת-האיוש המשמעותי בהשוואה לארה"ב, קל להבין מדוע תנאי הפתיחה שלנו ממש לא שווים ומדוע כנראה לא נכון להשוות את המספרים בבתי החולים בישראל לאלו ששם.

אם בכל זאת משווים אותנו לאמריקאים, מה עוד נוכל ללמוד?

בעוד שהנושא עולה לכותרות אצלנו רק כעת, בארה"ב זה קרה לפני כמעט 20 שנה. מערכת הבריאות האמריקאית עוסקת בנושא תקופה ארוכה ובשנים האחרונות הצליחה להוביל לירידה משמעותית בשיעור הזיהומים הנרכשים והתמותה מהם.

לקח לאמריקאים כמעט עשור מאז גילויו של ד"ר פרונובוסט להביא את ההישגים למרבית בתי החולים

מנהלי מערכת הבריאות למדו בעשרים השנים האחרונות, כי הקושי העיקרי הוא ביישום והטמעה של נהלים, לרוב פשוטים, אשר הוכחו כמונעים זיהומים.

באחד מהניסויים החשובים ביותר בעולם הרפואה במאה ה-21, מצא ד"ר פיטר פרונובוסט מביה"ח ג'ון הופקינס כי הטמעה של "אשכול" המורכב מחמישה הרגלים פשוטים (כגון חיטוי ידיים וחיטוי העור) מונע משמעותית התפתחות של זיהומים בצנתר הממוקם בווריד מרכזי, אחד הזיהומים הנרכשים המשמעותיים. הגילוי המשמעותי של ד"ר פרונובוסט היה כי עומק המניעה כעומק ההטמעה: בבתי חולים אשר הקפידו על ביצוע ההרגלים באופן הדוק, לא נמדדו זיהומים כאלו כלל.

ועם זאת, לקח לאמריקאים כמעט עשור מאז גילויו של ד"ר פרונובוסט להביא את ההישגים למרבית בתי החולים, במהלכו אלה הטמיעו תהליכי שיפור איכות המבוססים על שינויי תרבות ארגונית. שינוי מתרבות שמקבלת את הזיהום הנרכש כגורל שלא ניתן לשנותו, לתרבות בה זיהום נרכש לא אמור להתרחש; שינוי מתרבות שלפיה לא ניתן תמיד להקפיד על התנהגות נאותה, לתרבות שהתנהגות זו הופכת לאוטומטית; שינוי מתרבות של הסתרת הנושא מהמטופלים, לתרבות של שקיפות ופרסום שיעורי הזיהומים.

בהרבה מובנים, חיטוי ידיים, שלעיתים צריך להתבצע ע"י אנשי צוות בבתי חולים מאות פעמים במשמרת, הופך להתנהגות נרכשת כפי שאנו כיום חוגרים חגורת בטיחות. אמנם לא כל בתי החולים בארה"ב הצליחו לעבור את הטרנספורמציה בהצלחה, אך המספרים מלמדים כי מסה קריטית הושגה וכי סיפורי ההצלחה שהלכו והתרבו בעשור האחרון, הופכים לנורמה.

אין ספק שאנו יכולים ללמוד הרבה מהניסיון האמריקאי ולקצר טווחי תגובה כך שלא נצטרך להמתין עשור עד לשינוי המגמה. כאמור, הפער אינו בשאלה מה צריך לעשות, אלא באתגר של הטמעת התרבות הנכונה לרוחב ולעומק מערכת הבריאות בישראל.

לצורך זאת נצטרך לייצר תשתית של מנהיגות חזקה בבתי החולים המובילה תהליכי שיפור איכות ושינוי תרבות תוך שקיפות מלאה בתוך מערכת הבריאות והחוצה לציבור הרחב. בחלק מבתי החולים אנו כבר רואים ניצנים לשינויים הנדרשים, דוגמת מיזם "מגן חיים" המשותף למשרד הבריאות והקרן למיזמים לאומיים. המיזם מביא לידי ביטוי שילוב מיטבי בין מדיניות והנחיות משרד הבריאות לתהליך עמוק ואינטגרטיבי, המשלב מספר מאמצים להשגת תהליך משמעותי ומתמשך של הורדת זיהומים נרכשים.

אין ספק כי נדרשת כאן מדיניות לאומית ברורה המאפשרת את השגת המטרה: אפס זיהומים נרכשים בבתי חולים בישראל.

* המאמר פורסם לראשונה ב"דה מרקר"

נושאים קשורים:  דעות,  זיהומים נרכשים,  הטמעה,  מנהיגות,  נהלים,  חיטוי,  הגיינה,  צנתר מרכזי,  משרד הבריאות,  מיזם
תגובות
 
29.03.2018, 11:46

נושא מעניין מאוד, התהליך של בניית צ'קליסט למניעת טעויות בפרוצדורות רפואיות אך גם בתחומים שונים, בתעופה למשל, נידון בהרחבה בספר "The checklist manifesto", שווה קריאה.

אנונימי/ת
30.03.2018, 12:12

אין כזה דבר "ברת" שינוי. יש "בת" שינוי.
כמו שאין " ברת" מצוה אלא "בת" מצוה.