נשים הרות עם עומס נגיפי גבוה של HBV הן בסיכון להעברת הזיהום לילדיהן למרות מתן אימונוגלובולינים לילדים. במחקר רב-מרכזי, כפול סמיות זה שבוצע בתאילנד, החוקרים חילקו באופן אקראי נשים החיוביות ל-HBeAg בהריון עם ALT של 60 יחידות בינלאומיות או פחות לליטר לקבל טנופוויר דיסופרוקסיל פומאראט (TDF) או טיפול אינבו החל משבוע 28 להריון ועד חודשיים לאחר הלידה. התינוקות קיבלו אימונוגלובולינים בלידה וחיסון כנגד HBV בלידה ובגיל 1, 2, 4 ו-6 חודשים. התוצא העיקרי שנבדק היה סטטוס ה-HbsAg בתינוק שאומת על ידי רמות HBV DNA בגיל שישה חודשים.

במחקר השתתפו 168 נשים שקיבלו TDF ו-163 נשים שקיבלו טיפול אינבו. בעת הרשמה, גיל ההריון החציוני היה 28.3 שבועות וחציון רמות ה-HBV DNA היה 8.0 log10 יחידות בינלאומיות למיליליטר. מתוך 322 לידות (97% מהמשתתפות), נצפו 319 לידות בודדות, שתי לידות תאומים וולד מת אחד. הזמן החציוני מלידה ועד מתן אימונוגלובולינים היה 1.3 שעות והזמן החציוני מלידה ועד מתן חיסון כנגד HBV היה 1.2 שעות.

באנליזה הראשית, אף אחד מ-147 התינוקות (רווח בר סמך 95%, 0-2) בקבוצת ה-TDF לא נדבק בעוד שקבוצת האינבו 3 מתוך 147 נדבקו (רווח בר-סמך 95%, 0-6; p=0.12). השיעור של תופעות לוואי לא היה שונה באופן מובהק סטטיסטית בין הקבוצות. ההיארעות של עליית ALT אימהית למעל 300 יחידות בינלאומיות לליטר לאחר הפסקת טיפול הייתה 6% בקבוצת ה-TDF ו-3% בקבוצת האינבו (p=0.29).

מסקנת החוקרים היא כי במצב בו שיעור העברת HBV מהאם לילוד הינו נמוך, וניתנים אימונוגלובולינים וחיסון כנגד HBV לנשים עם HBeAG חיובי, הוספת TDF לאמהות לא הוביל להפחתת שיעור ההעברה לילדים.

מקור: 

Jourdain, G. et al. (2018) NEJM. 378, 911