Degludec הוא אנאלוג חדש לאינסולין בזאלי, עם זמן מחצית חיים ארוך יותר ופחות תנודתיות ברמות הגלוקוז ביחס ל-Glargine.

מחקר חדש בוצע במטרה לבחון תנודתיות ברמות הגלוקוז וזמן בהיפו או היפרגליקמיה, בחיים האמיתיים כפי שנמדד על ידי ניטור גלוקוז מתמשך, לאורך זמן, לפני ואחרי מעבר מאינסולין Lantus לאינסולין Degludec, בקרב חולי סוכרת סוג 1.

סך הכל נכללו במחקר 12 מטופלים עם סוכרת (8 נשים ו-4 גברים, גיל 27-64, משך מחלה 1 עד 57 שנים) שהיו על טיפול באינסולין בזאל-בולוס עם Lantus שניתן פעם ביום ובולוסים של אינסולין מהיר בסמוך לארוחות (42% אינסולין Lispro,י50% אינסולין Aspart ו-8% אינסולין Glulisine). יחס האינסולין בזאל-בולוס לא השתנה משמעותית מ-1.01 עם Lantus ל-0.94 עם Degludecי(p=0.36).

סך כל השליטה הגליקמית הייתה זהה עם שני הטיפולים, ורמות המוגלובין מסוכרר (HbA1c) לא השתנה משמעותית לאחר המעבר מ-Lantus ל-Degludecי(7.2±0.3% בהשוואה ל-7.6±0.2%; p=0.4), כמו גם BMIי(22±1 ק"ג/מ² בהשוואה ל-21.9±1 ק"ג/מ²; p=0.8). בניגוד לדיווחים אחרים, גם דרישת האינסולין היומית לא השתנתה משמעותית: 0.47 בהשוואה ל-0.5 יחידות/ק"ג/יום, בהתאמה (p=0.5).

בבחינת היפוגליקמיה, הזמן שבו מטופלים היו במצב היפוגליקמי (>3.9 ו-<3 ממול/ל), היפרגליקמיה (>10 ממול/ל) ואאוגליקמיה (3.9-10 ממול/ל) לא השתנה משמעותית בין Lantus ל-Degludec.

לסיכום, אינסולין Degludec יעיל כמו Lantus בבחינת שליטה גליקמית ארוכת טווח (המוגלובין מסוכרר) וקצרת טווח (רמות גלוקוז ממוצעות), ללא הבדל בתנודתיות ברמות הגלוקוז וזמן במצב היפו או היפרגליקמי. מעבר מ-Lantus ל-Degludec הינו בטוח, אך ללא יתרון קליני מובהק, לפחות בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 1 ורמות גלוקוז יציבות.

מקור:

Bonabello, L.A., Maggi, D., Fiorini, S., Tozzo, V. and Cordera, R., 2018. Switching from Glargine to Degludec is not associated with an overt change in glucose control in a cohort of patients with type 1 diabetes: a CGM analysis. Acta Diabetologica, pp.1-3.