דעות

הגיע הזמן לרפורמה מקיפה בתחום הרשלנות הרפואית בארץ

עם חגיגות שנת ה-70 למדינה, הגיע הזמן לרפורמה אמיתית בתחום הרשלנות הרפואית בישראל שתיטיב גם עם המטופל וגם עם מערכת הבריאות

ההוצאה של מדינת ישראל בגין רשלנות רפואית (כולל הביטוחים) היא גבוהה ביותר, ובאה בסופו של דבר על חשבון הרפואה של כולנו. במערכת הבריאות שוררת מידה רבה של אי-נחת נוכח הוצאה מטרידה זו, שרק הולכת וגדלה. אי לכך, השנה, כנס ים-המלח של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, שהתקיים בשבוע שעבר, בחן את נחיצותה של רפורמה בתחום הרשלנות הרפואית.

לאורך השנים קמו ועדות רבות שבחנו שינויים אפשריים ביחסה של המערכת המשפטית לתביעות על רקע פגיעה גופנית שמקורה בטיפול רפואי. אולם בפועל, לא חלה התקדמות של ממש לייעול ולשיפור פני הדברים. המערכת לוקה במספר חוליים ובכלל זה, ניגודי אינטרסים, חוסר ידע רפואי של השופטים, עלויות רבות המושתות על המערכת ועל המטופלים בהן ניתן לחסוך, חוסר שקיפות, היעדר אחידות בטיפול בין השחקנים במערכת, משך הזמן הארוך של מיצוי ההליכים המשפטיים (לעתים שנים רבות), הוצאות נכבדות המוטלות על התובע בשלבים הראשונים של התביעה (גם כאשר יש בסיס לתביעה), התנערות מאחריות והטלתה על האחר כאשר יש מספר גופים המעורבים בטיפול ועוד.

 החשש מפני תביעות גורם לרופאים להגביר את הביצוע של בדיקות, אבחונים וטיפולים, אף שאין בהם צורך מבחינה רפואית-מקצועית

בסופו של יום, המטופל הוא הניזוק העיקרי מהתנהלות זו. על חולים שמגיע להם פיצוי, לקבל את כל המגיע להם. אולם, חלק ניכר מהכסף אינו מגיע לתובעים. כ-40% מסכומי הפיצוי לא מגיעים כלל לנפגע, אלא לבעלי עניין ש "גוזרים קופונים" ומרוויחים על חשבונו.

הפתרון טמון בפיתוח מתודולוגיות של ניהול סיכונים גם בעולם הרפואה. קבלת טיפול רפואי באיכות סבירה הינה זכות בסיסית של כל אזרח במדינה, וחובה עלינו לממשה. עם זאת, יש לזכור כי הרפואה הוא תחום עתיר סיכון, המתנהל בתנאים של אי ודאות. במקרים רבים בהם לא התקבלה התוצאה הטיפולית המקווה, קשה מאוד לקבוע אם קרתה תקלה, או שמא מדובר בהמשך ישיר של המחלה. לכן, עלינו לשאול את עצמנו: עד כמה תורמת המערכת המשפטית והרגולטורית בישראל למניעת תאונות וטעויות מעין אלה ובאיזו מידה היא מאפשרת לימוד והפקת לקחים.

במהלך העשור האחרון חלה עלייה של 30% במספר התיקים המגיעים אל בית המשפט מדי שנה. אם בשנת 2006 עמד התשלום הממוצע לתובע על 55,603 דולר, סכום זה הלך וגדל עם השנים, ובשנת 2017 עמד על 133,989 דולר. בעשרים השנים האחרונות חל גידול משמעותי גם בעלויות תביעות הרשלנות הרפואית. גידול של 200% חל בעשור האחרון בפיצויים לתובעים הנפסקים על ידי בתי המשפט ששולמו לכלל המבוטחים, וגידול של יותר מ-200% חל גם בעלות תביעה ממוצעת בעשור האחרון (מבוסס על נתוני חברת הביטוח מדנס).

בנוסף לכך, יש להביא בחשבון גם את תופעת הרפואה המתגוננת שמכבידה מאד על מערכת הבריאות. החשש מפני תביעות גורם לרופאים להגביר את הביצוע של בדיקות, אבחונים וטיפולים, אף שאין בהם צורך מבחינה רפואית-מקצועית (למשל ביצוע בדיקות הדמייה או ניתוחים קיסריים). פגיעתה של הרפואה המתגוננת כפולה, מחד, היא חושפת את המטופלים לבדיקות ולטיפולים מיותרים, שיש בהם כדי להזיק, ומאידך, היא כרוכה בהוצאות רפואיות מיותרות על שימוש שאין בו תועלת.

לרשלנות רפואית גם היבטים חיוביים, כמו שיפור הטיפול והרישום. אולם, במתכונתה כיום עלותה למערכת רבה ביותר

אולמות בית המשפט אינם הזירה האידאלית להתמודדות עם מקרים רפואיים מורכבים, ללימוד ולהפקת לקחים של המוסדות הרפואיים השונים. הדיונים המשפטיים אינם תורמים ליצירת אמון הדדי בין מטפלים ומטופלים. המערכת איננה מצליחה לספק את הפתרונות הדורשים לבעיות החדשות העולות על פני השטח.

לרשלנות רפואית גם היבטים חיוביים, כמו שיפור הטיפול והרישום. אולם, במתכונתה כיום עלותה למערכת רבה ביותר, וההוצאה יורדת בסופו של דבר מהתקציב המיועד לטיפול הרפואי.

עוולת הרשלנות קיימת עוד מימי המנדט הבריטי. עם חגיגות שנת ה-70 למדינה, הגיע הזמן לרפורמה אמיתית בתחום הרשלנות הרפואית בישראל שתיטיב גם עם המטופל וגם עם מערכת הבריאות.

* המאמר פורסם לראשונה ב"גלובס"

נושאים קשורים:  דעות,  רשלנות רפואית,  אחריות מקצועית,  רפורמה,  משרד הבריאות,  ביטוחים
תגובות
 

צודק פרופ' זמיר הלפרן, אך כרופא ותיק צברתי מספר תובנות נוספות לאלו שבכתבה שאולי יועילו לשפר את המצב.
1. יש להגביל בחוק את סכומי הפיצוי ששופטים פוסקים על פי קריטריונים ברורים. בכל תחומי הפשיעה, יש גבולות לפסיקת עונשים רק בתחום הרפואה, ידי השופט לא מוגבלות.
2. יש לקבוע בחוק שרק שופטים שעברו הכשרה מתאימה יוכלו לשבת בכס המשפט בעניינים רפואיים. שופט ללא כל רקע או הבנה רפואיים, נוטה בדרך הטבע לפסוק לטובת "הנפגע" גם אם אין כל רשלנות מצד הרופא. למשל הצטלקות קלואידית קשה שהתפתחה ללא קשר עם מאמציהם של הרופא/ה למנוע אותה.
3. על משרד הבריאות בשיתוף ההסתדרות הרפואית להכין טבלת קריטריונים ברורים של "נזקים" או "נכויות" בדומה לטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי שתשקף את ה-"נזק" האמיתי ולא רק את הנכות שנקבעת כיום לפי טבלת הביטוח הלאומי.
4. על מערכות הבריאות הציבוריות להגביל את הביטוח לרשלנות רפואית שהן נותנות לרופא רק למקרים הקשורים במסגרת העבודה הציבורית של הרופא/ה ולא להכיל בתוכה את העבודה הפרטית של הרופא. בעבודה הציבורית הרופא/ה עובדים במסגרת המגדירה להם גבולות.
ברפואה הפרטית גבולות אלה חסרים והרצון להגדיל הכנסה מפתה לבצע לא אחת הליכים מיותרים ו/או מוגזמים ו/או ...
5. במסגרת כל איגוד מיקצועי יש להקים וועדה של מספר רופאים בכירים ומנוסים בתחום התביעה שתהווה וועדה רפואית עליונה שתבחן ותייעץ למערכת המשפטית (תובע, סנגור ושופט) ושתפקידה יהיה לקבוע תוך שיקול דעת מקצועי את דרגת הנזק או הנכות. (הפרקטיקה שרופא הופך את מתן חוות הדעת למקור הפרנסה העיקרי היא פרקטיקה פסולה ויש להעביר אותה מהעולם).
כל אלה יכולים לגדר במעט את מבול התביעות

אנונימי/ת
24.03.2018, 12:03

יש ברשותך לחייב את הרופא שהתרשל בדמי השתתפות לנפגע ישירות! בנוסף לפסיקה של בית המשפט. סכום נאה לאשה שהתאלמנה כי בעלה לא התעורר מניתוח, או משפחה שיקירה הפך לנכה, יש להוציא את הרופא לעוד השתלמות ולמנוע ממנו לנתח וצבירת נסיון נוסף עד להפקת לקחים
אפס תקלות. נקודה! אפס תקלות!
רופאים זה לא סנדלרים!!!!

אנונימי/ת
20.03.2018, 13:40

טועה פרופ' זמיר בחלק לא מבוטל מממצעיו.
פרופ' זמיר מעלה על הנס את העלות של פסיקות בית המשפט. האם בדק פרופ' זמיר כמה עלה מחיר דירה באותן שנים, כמה עלה מחיר חיי היום יום. לעו"ד יש חישוב שחלקו מדויק כמה עולה כול שנת חיים. טוב היה עושה פרופ' זמיר אם היה מציע למשל שהכסף שמגיע לנפגעים ישולם בחלקים כול שנה. כך עו"ד לא היה נפגע (למרות שהיה מקבל הכסף לאט לאט,והנפגע היה מקבל כספו לפי השנים שהיה חי). הכסף לא היה יוצא בבת אחת אלה טיפין טיפין ממשרד הבריאות וחברות הביטוח. הרי החישוב של בית הדין הוא עד 80 ואנו יודעים שלא כולם מגיעים עד גיל זה
פרופ' זמיר טוען נגד שופטים שאינם יודעים, אינם מבינים. אבל מה עמדתו כלפי רופאים, שהפכו במערכת הרפואית לחרב להשכיר. שנותנים חוות דעת קיצוניות ומוגזמות רק כדי לשרת את משרדי התובעים. מדוע אין גוף שיאסוף חוות דעת כאלו, והגוף יבדוק והיכן שימצא קיצוניות ימליץ לתובעים ולבתי משפט לא לקבל חוות דעת כאלו. זה ללא ספק ירגיע את המערכת. מי - ועדה מטעם הר"י למשל בית הדין של הר"י
יש היום עליה בתביעות כי משתלם לתבוע. אבל בתביעה כזאת, למעט אי הנוחות לרופא הנתבע, לא קורה לו כלום. ברוב המוחלט התביעה היא נגד המערכת. נגד הקופה, נגד בי"ח, נגד מחלקה. הפיצויים משולמים מחברת הביטוח. אז למי בדיוק דואג פרופ' זמיר -להוצאות חברות הביטוח? למשרד הבריאות ? אם הם היו דואגים שיהיו מספיק רופאים, מספיק אחיות ותקנים, מספיק ציוד חלק לא מבוטל מהתביעות לא היו נוצרות. מטופלים ומשפחתם תובעים בגלל המתנות ארוכות במיונים, המתנות לשירותים, המתנות לניתוחים, המתנות לרופא עד שבן משפחתם מת. כול זה באחריות משרד הבריאות ולא ראיתי תביעות נגדם. אכן תובעים וכותבים על הרופא היחיד שהיה צריך להתמודד עם עשרות חולים. היכן מנהל אותו בית חולים שלא עשה כלום לפתרון הבעיה.
פרופ' זמיר מנסה לפגוע בזכויות החולים ובאותה הזדמנות לפגוע גם בשכר עו"ד. אף מילה על שכר בעשרות ומאות אלפים לניתוח, אף מילה על שיאני שכר של 200-250 אלף ש"ח לחודש. זה כמובן לא פוגע במערכת הבריאות
פרופ' זמיר לא אומר מילה על ניתוחים מיותרים, על הוצאת חולים מבתי חולים ציבוריים והחזרתם אחרי ניתוח שלא צלח למערכת הציבורית. אין מילה על הביטוח הציבורי שמשלם עבור הפגיעות והתביעות על נזקים שנגרמו במערכת הפרטית. רוצה רופא לנתח פרטי, בהצלחה. אולם ישלם נא מכיסו את עלות הביטוח. אז נראה כמה באמת ימשיכו לעשות ניתוחים פרטיים.
אז קודם כול יש לעשות את מה שקשור אלינו הרופאים. אחר כך נפנה ללמד את מערכת המשפט (לחנך שופטים, אולי לצרף להם רופא יועץ שישב איתם בדיון ) אח"כ נדאג שמערכת הבריאות תהיה מסוגלת לתת בריאות, ושהיכן שנכשלה שתשלם היא את הפיצויים ורק בסוף נסתכל לכיסם של עו"ד.
יש לנו דרך ארוכה. האם יודעים הרופאים שכאשר לקוח של עו"ד מפסיד במשפט, העו"ד לא מקבל כלום ?. הרעיון לנסות ולפגוע בעו"ד מסוכן.. כי הם ישיבו מלחמה. הרי לא יסכימו שנפגע בהם ולא יתגוננו. מסוכן לנו הרופאים כי עו"ד רגילים לחיות בבתי משפט, לנו זה חריג מפחיד

אנונימי/ת
20.03.2018, 16:23

בעבר נעשה ניסיון ליצור ביטוח מקצועי במבנה דומה לזה שקיים בתאונות רכב, כלומר - כל מטופל שחש נפגע מפעילות רפואית או מחדל רפואי רשאי לתבוע את חברת הביטוח בלא כל קשר לרופא או המערכת הרפואית שבה התרחשה הפעילות הרפואית או המחדל הרפואי. המטופל יזכה במשפט התביעה הביטוחית אם יוכיח שנגרם לו נזק או ממחדל רפואי וללא צורך להוכיח אשמתו או אחריותו של רופא או אחריותה של מערכת כלשהי. אלו האחרונים ייבדקו בנפרד בין בהליך משמעתי- במקרים הקלים ובין בהליך פלילי במקרים הנדרשים לכך. דרך זו המונעת את הצורך במשפטים ארוכים מול הרופאים ומערכות הרפואה,אלא רק נדרשת להוכחת הנזק שנגרם קצרה הרבה יותר, מונעת התמרמרות הנפגעים על התמשכות ההליכים, מונעת מרופאים ועורכי דינם להיות בעלי עניין בכל הקשור לתביעה של המטופל לנזיקין ומסירה את הצורך שלהם להיאבק בחולים גם במקרים בהם הרופאים עצמם חושבים שהנפגע צודק. היא מונעת בזבוז משאבי זמן יקר של הרופאים הנדרשים להתכונן למשפט אצל עורכי הדין וכן להעיד במשפט, מקצרת את תקופת המתח הנפשי בהם נתונים הרופאים ותובעים כאחד, גורמת ליעילות רבה יותר , מקטינה מתחים מיותרים בין הרופא לתובע ובין המערכת הרפואית לתובע, מאפשרת לתובע לזכות בדמי הנזיקין בזמן סביר ולעתים לממן בעזרת סכום זה טיפול אחר שיקל עליו.
היחידים שייפגעו מתהליך זה יהיו עורכי הדין שלרבים מהם אין עבודה כבר היום ובוודאי שיהיו משרדי עורכי דין שייסגרו אם רעיון זה יתקבל. זו לא אמורה להיות סיבה למניעת השיפור המוצע, אך נראה כי היא היתה עד היום אחת הסיבות החשובות אם לא העיקרית שבהם לדחיית הרעיון המתואר לעיל.

אנונימי/ת
21.03.2018, 16:58

בעיני הפתרון פשוט: יש להוציא את ביטוח האחריות המקצועית במקצועות הבריאות אל מחוץ לחוק, משום שעצם קיומו מנוגד באופן חריף לאינטרס הציבורי.

מי שלא מסוגל להיות בטוח ב-100% שהוא "רופא סביר" עפ"י הסטנדרט המשפטי המקובל, שלא ירים את הסקלפל.

הבעיה היא לא תביעות הרשלנות הרפואית אלא הרשלנות הרפואית עצמה, לצערנו היא מגיפה שפושה בקרב כל מקצועות הבריאות ורק הולכת ומתרחבת ומפילה קורבנות בנפש על ימין ועל שמאל מדי יום ביומו.

כמובן שלא די בביטול ביטוח האחריות המקצועיות, משום שחלה כאן תיאוריית החלונות השבורים. הרשלנות הרפואית מתחילה בדברים הקטנים, בחיפוף פה ושם בלקיחת ההיסטוריה, עיגול פינות ברישום ממצאי הבדיקה הגופנית (החלקית), פה זה מתחיל, גם כשב-99% מהמקרים הרשלנויות הקטנות האלה לא יגרמו לשום נזק מוכח ולא יקימו כל עילת תביעה.

יש צורך אם כן ברפורמה בנוגע לנציבות התלונות על מקצועות רפואיים במשרד הבריאות. יש להוציא אותה מידי המשרד ולהעביר אותה למשרד המשפטים, כשם שמח"ש הוצאה מתוך משרד המשטרה. יש לעודד את הציבור להגיש תלונות לנציבות באמצעות קמפיין פרסומי נרחב והצבת כרזות גדולות בכל מרפאה וסניף קופה, במיוחד על מקרים קטנים שבהם לכאורה לא נגרם נזק.

וכמובן יש להחמיר בענישה, להאריך את אורך התליות הרישיון במידה ניכרת ולהוציא בכל התליה הודעה לעיתונות במטרה למקסם את אפקט השיימינג ולייצר הרתעה מפני מקרים דומים.

זה על קצה המזלג.