מגזין

MeToo# בבית החולים

בארה"ב, קמפיין ה-MeToo#, שנועד לעודד נשים לספר על הטרדות מיניות שחוו באופן גלוי, צובר תאוצה גם במערכת הבריאות; "המקצוע שלנו, הרפואה, חייב לעבור שינוי מסיבי... גברים צריכים לדעת מה מותר ומה אסור"

הפגנת נשים בעד קמפיין ה-#MeToo ונגד הטרדות מיניות בניו יורק (צילום: אילוסטרציה)

עשרות רופאות ברחבי ארה"ב, ביחד עם נציגות מאיגוד האחיות האמריקני, פתחו בשבוע בקמפיין לעודד נשות צוות בריאות לחשוף תקיפות מיניות על ידי עמיתים ומטופלים בבתי חולים ובמוסדות בריאות. הקמפיין הוא חלק מקמפיין MeToo# העולמי, שבו נשים חושפות אירועי הטרדה מינית, אונס ותקיפה שעד כה נשארו מושתקים.

קמפיין ה-MeToo# החל בתעשיית הקולנוע בהוליווד, בעקבות תחקיר על המפיק הארווי ויינשטיין, והתפשט במהירות גם לתעשיות אחרות ולמדינות אחרות. שיעור הנשים שחוו "התנהגויות מיניות שאינן הולמות" – הגדרה "מכובסת" לתקיפות מיניות, פיזיות ומילוליות שבהן נפגעו נשים, בעיקר על-ידי גברים, שהן כפופות להם בהיררכיה המוסדית – הוערכה כבר לפני 20 שנה בשיעור של 52% במערכת הרפואה האמריקאית.

בקמפיין הייחודי לרופאות שיצא עתה לדרך - עדיין בשקט יחסי בהשוואה לזה שליווה את הקמפיין ההוליוודי - התפרסמו כבר כמה אירועים שהתרחשו בבתי חולים בארה"ב. סיפוריהן של הרופאות שופכים אור מזווית אחרת על הנעשה בקהילה הרפואית. סדרת ראיונות שערכה NBC במשך חודש חשף כי תופעות של הטרדות מיניות נפוצות במערכת הבריאות האמריקאית.

"הן שזורות בתוככי מקומות העבודה ופורצות החוצה גם במקומות הכי לא צפויים: באלו שבהם מתקבלות החלטות לגבי חיים-או-מוות של חולים, מנותחים ומטופלים", הדגישה NBC בדיווחה.

ד"ר כריסטינה ג'נקינס, בת 38, כיום מנתחת מעי-גס וחלחולת במרכז הרפואי אוניברסיטאי לומה לינדה בפאלם ספרינגס, קליפורניה, סיפרה על חוויות תכופות של תקיפה מינית מצד הבוסים שלה כאשר הייתה עדיין מתמחה צעירה במרכז הרפואי ווסטצ'סטר במדינת ניו-יורק.

רופאה (צילום: אילוסטרציה)

"כשנכנסתי לחדר הוא כבר המתין לי. פתח בשיחה מאד אגבית ואז לפתע העיר: 'אפשר לעשות את חייך כאן להרבה יותר קלים, אם תסכימי לקיים אתי יחסי מין'"

"היה לידי בחדר הניתוח מרדים מומחה", סיפרה, "המטופל שכב כבר על מיטת הניתוח. החדר היה מואר באור בהיר וחזק. בידיי היו מלקחיים ועמדתי לסלק נגע עור מגופו של המטופל. הייתי אז ממש בראשית הקריירה שלי, בניתוח השני שאיפשרו לי לבצע. מאד פשוט. כמעט סיימתי את הפרוצדורה, כאשר הרופא הבכיר שעמד לידי, מסיכת המנתחים עדיין על פיו, התכופף והתקרב ממש אל פני, ואז לחש: 'את יודעת, את טובה מאד בזה. זה יהיה תענוג'. הייתי המומה: כיצד הוא הרשה לעצמו לעשות זאת באמצע הניתוח?"

זה לא היה מקרה יחיד שד"ר ג'נקינס חוותה כמתמחה בין השנים 2008 ל-2013 ושהותיר בה צלקות וטראומה הנמשכת כבר שנים. ימים אחדים לאחר מכן, המשיכה בסיפורה, היא קיבלה קריאה באיתורית, מראש צוות המתמחים, להגיע מיד לחדר הכוננים. "תיארתי לעצמי שיש כנראה איזה עניין דחוף. אבל כשנכנסתי לחדר הוא כבר המתין לי. פתח בשיחה מאד אגבית ואז לפתע העיר: 'אפשר לעשות את חייך כאן להרבה יותר קלים, אם תסכימי לקיים אתי יחסי מין'. חד וחלק. באופן הכי ישיר. 'אני יודע שאת רוצה את זה', הוא הוסיף. 'והוא היה נשוי'", המשיכה ג'נקינס לספר.

"מתמחות נוספות חוו הטרדות מיניות כאלה ואחרות לעתים קרובות, אבל כולנו היינו 'עייפות עד מוות' משעות עבודה ארוכות ולא היה לנו מספיק זמן ואנרגיה כדי לספר עליהן. כך הושתקנו. היה חשש שאם נחשוף את האירועים לדרגים בכירים נסכן את 'מכתבי ההמלצה' שהיינו זקוקות להם בתום ההתמחות כדי להתקבל לעבודה או להתמחות מתקדמת. הדחקנו את מה שהתרחש סביבנו, כמה מהקולגות שלי ניסו לצחוק על האירועים שחוו – סוג של התנהגות מתמחים בבית חולים. כולנו היינו ממילא תחת לחץ וסטרס".

כאשר פנו כתבי NBC לקבלת תגובה מהמרכז הרפואי שבו התרחשו האירועים, הדגיש המרכז: "מעולם לא הופגנה אצלנו סובלנות לאירועי הטרדה מינית. המנתח שעליו סיפרה ד"ר ג'נקינס כבר לא עובד אצלנו שנים ואין אצלנו שום דיווח על מה שאירע. המדיניות שלנו לעניין ההטרדות ברורה, ישירה ומוצגת שוב ושוב לכל העובדים. הנהגנו מנגנון שיאפשר דיווח על כל מקרה באופן חסוי וכל מקרה מתוחקר. ננקטים אמצעים משמעתיים אחרי שימוע. זה מכבר פתחנו 'קו-חם' המיועד לכל העובדים, רופאות ואחיות, כדי לדווח 24 שעות ביממה על כל מקרה".

אלא שרופאות שחוו בעבר אירועים מסוג זה, ואף חמורים יותר, טוענות ש'קו חם' לדיווח איננו מספיק: "המקצוע שלנו, הרפואה, חייב לעבור 'שיפוץ כולל, מסיבי' ועל הגברים להיות מודעים יותר טוב מכפי שזה היום, למה שמותר ומה אסור להם בכל הנוגע לקשר מקצועי עם נשים שכפופות להם בהיררכיה הנהוגה במערכת הרפואה וכל מי שחורג מכללי ההתנהגות פשוט צריך להיענש ומיד", אמרה ד"ר ג'נקינס.

ד"ר אליזבת רסקין, בת 42, גם היא כירורגית גסטרו במרכז הרפואי לומה לינדה, הייתה חונכת של ד"ר ג'נקינס ורופאות צעירות אחרות. "אני חוויתי הטרדות מיניות לא מעטות. ועתה אני רוצה להיות חלק מאותה מהפכה שהרפואה הנדרשת לעבור. יש צורך בשינוי אורגני. אם לא נשבור אחת ולתמיד את מעגל הקסמים ההרסני הזה, יהיו עוד רבות שיחוו אירועים כאלו".

ביוני שעבר, עוד בטרם פרץ לתודעה קמפיין ה-#MeToo ההוליוודי, ארגנה ד"ר רסקין בסאניוול, קליפורניה, סימפוזיון לרופאות שבו הן סיפרו על חוויות של הטרדה שעברו. "זו הייתה ההתכנסות הראשונה מסוגה והיא בכלל אורגנה בידי יצרנית של רובוטים רפואיים כדי לעודד רופאות, ששיעורן בכירורגיה האמריקנית רק 19.2%, לאמץ בעבודתן טכנולוגיות בתחום הרובוטיקה לצורך ניתוחים", סיפרה.

"באחד ממושבי הכנס שאלתי את הנוכחות כיצד הטרדות מיניות השפיעו על האמביציות המקצועיות והקריירה שלהן. סיפרתי כיצד הייתי קורבן לרופא כירורג שכל הזמן העיר הערות על ההבדלים האנטומיים שבינו לביני ורופא אחר נהג לפנות לגברים שנכחו בחדר, כאשר היו שם אחיות נוספות, ולשאול אם מישהו מהם רוצה לשכב אתן".

ד"ר רסקין כינסה 20 רופאות באותו אירוע כדי לברר כמה מהם חוו הטרדה מינית במקום העבודה. "הייתי המומה וכן כל שאר המשתתפות - כמעט לכל אחת היה סיפור. אולי היתה רק אחת שלא חוותה הטרדה מינית".

טרסה גודל, בת 58, היא אחות-בכירה ביחידת הטראומה ומומחית קלינית בבית חולים בפורטלנד, מדינת אורגון. היא עוסקת במקצוע 35 שנים. "חוויתי מספר רב מאד, ממש בלתי נתפס, של אירועי הטרדה מינית. רופאים ובכירים בצמרת המנגנון המנהלי בבית חולים מרגישים חופשיים לעשות מה שבא להם לאחיות הכפופות להם. מאחר שהאירועים נעשים תכופים, מגיע הרגע שבו הרופאה הצעירה או האחות כבר לא רוצה לדווח. מרוב עייפות הן חושבות שזו התנהגות נורמלית, חלק מתרבות הרפואה, ואין מה לעשות".

"היה רופא ששאל אותי כמה וכמה פעמים מה גודל החזייה שלי. במקום אחר שבו עבדתי כאחות צעירה בבית החולים "אליריה ממוריאל" באוהיו, רופא שהיה ממונה עלי דרש באגרסיביות לקבל את מספר הטלפון הפרטי שלי. הייתי צעירה והמומה ולא דיווחתי. גם נתקלתי באחיות שעבדו לידי שלא תמכו בי ברגעים קשים כאלו. הן בכלל חשבו שאם לא נעניתי, אולי גרמתי לעצמי נזק, אולי גם להן".

המרכז הרפואי במדינת אוהיו, שעתה פועל תחת מטריית מערכת בתי החולים האוניברסיטאיים של קליבלנד, אמר: "אנחנו לא יכולים להגיב על מקרה שאירע לפני למעלה מ-30 שנה. אנחנו מחויבים לספק לרופאות ולאחיות סביבת עבודה נקיה מכל צורה שהיא של אפליה או מעשים בלתי ראויים שניתן להגדירם כהטרדה מינית ואחרת".

רופאה (צילום: אילוסטרציה)

"המרצה משך אותי אליו כאשר ישבנו על מאמר והעיר: 'שמתי לב שאת לובשת חצאית עם רוכסן בחזית שבמשיכה מהירה יורד למטה. אני אוהב את זה'"

ד"ר ארין קוואלטר, בת 42, ניאונטולוגית במרכז הרפואי Monmouth בלונג ברנץ', ניו-ג'רזי, אמרה למראייניה ש"ככל שאת, כרופאה, מתקדמת יותר בקריירה שלך, הטרדה מינית נעשית פחות ופחות נושא שצריכים לתת את הדעת לגביו. אם גבר ישמיע כיום בנוכחותי איזו הערה שבצעירותי הייתי בוודאי רואה בה עניין של הטרדה מינית – לא אתייחס אליו, מאחר שכיום לי יש כבר עמדה והערות מטופשות לא מפחידות אותי". עם זאת ציינה, כי רופאות מתמחות וצעירות פגיעות מאד משום שאין להן כוח ועמדה.

דני סטרינגר, אחות רפואת ילדים באריזונה, כיום בת 25, סיפרה על פרופסור בקולג' שבו למדה סיעוד ש"משך אותי אליו, כאשר ישבנו על מאמר בכיתה והעיר: 'שמתי לב שאת לובשת חצאית עם רוכסן בחזית שבמשיכה מהירה יורד למטה. אני אוהב את זה'. לא דיווחתי עליו כי פחדתי שהוא יעיף אותי מהלימודים". מקרה אחר שחוותה, כבר כאחות קלינית: "רופא שעבדתי יחד אתו וניהל את המרפאה, הגיח יום אחד בהפתעה כאשר שתיתי משקה עם קשית. 'את יודעת', אמר לי, 'כאשר אתה מוצצת משקה עם קרח עד הסוף, זה אומר שאת מתוסכלת מבחינה מינית'. לא העזתי לדווח כי עדיין הייתי בשלב של לימודים והוא היה הבוס. העמדתי פנים שאני צוחקת והלכתי לראות את המטופלים שהמתינו לי".

דו"ח של המועצה האמריקנית לשוויון הזדמנויות במקומות עבודה העלה ש-25% מכלל הנשים חוות הטרדות במקומות העבודה ו-ש94% לא מדווחות עליהן, לרוב מחשש שיאבדו את משרתן או ינזקו בצורה אחרת.

פרופ' רשמה ג'אגסי, מנהלת המרכז לביו-אתיקה ברפואה באוניברסיטת מישיגן, סיפרה כי ערכה סקר מטעמה בעקבות ממצאי מחקר שנעשה ב-1995 ושבו יותר מ-50% מהנשים במערכת הרפואה האקדמית בארה"ב דיווחו על כך שחוו הטרדות מיניות.

"קיוויתי שעם הזמן שעבר מאז הנתונים ישתנו ויהיו לי חדשות טובות. אבל מתברר שיותר מ-30% מהרופאות עדיין מספרות כי חוו גם עתה הטרדה מינית. הממצאים הללו מדאיגים, מפתיעים מאד ומאכזבים".

פרופ' פול ספקטור מאוניברסיטת דרום פלורידה, החוקר נושאים בתחום הבריאות התעסוקתית, שביצע כמה מחקרים על אלימות במערכת בריאות הנפש, טען כי לחץ קיצוני שבו שרויה הרפואה תורם לבעיה. "לעתים תכופות הטרדה מינית היא רק חלק מבעיה הרבה יותר רחבה. מי שמעיר הערות סקסיסטיות כמעט לבטח גם מפזר סביבו הערות שליליות ומעליבות אחרות", ציין.

תחקיר ה-NBC ציין כי להתנהגות הפסולה יש גם מחיר כבד: ב-2012, לדוגמא, עוזרת-רופא לשעבר במחלקה לניתוחי לב בבית חולים בסקרמנטו, קליפורניה, זכתה בפיצויים בסך של כמעט 168 מיליון דולר שבית החולים נדרש לשלם לה, לאחר שהתברר כי המוסד פיטר אותה משום שהגישה תלונות על הטרדה מינית שחוותה מצד מנתחים.

זהו כנראה העונש הכספי הכבד ביותר בהיסטוריה של ארה"ב שנפסק לטובת עובד יחיד שנפגע. ב-2009, האחות ג'אנט ביאנקו מבית חולים פלשינג, ברובע קווינס, ניו-יורק, זכתה בפיצוי בסך 15 מיליון דולר לאחר שדיווחה כי בכיר באותו מוסד "נגע בה באופן שלא רצתה" ושהנגיעה הסתיימה בתקיפה מינית.

רופאים ואנשי צוות רפואי חווים גם הטרדות מיניות ממטופלים.סקר שבוצע בחודש שעבר ופורסם באתר Medscape Medical News מצא כי 71% מהאחיות הוטרדו בידי מטופלים.

פרופסור בכירה למיילדות וגינקולוגיה בסיאטל, שסירבה להיות מצוטטת בשמה המלא, אלא רק בשם הפרטי לינדה, אמרה ל-NBC כי בהיותה מתמחה בבית חולים של ותיקי הצבא, אמר לה מטופל: 'או, את לא יכולה לבצע בי בדיקה רקטלית. את יותר מדי צעירה וחמודה'. "זו הייתה כנראה אחת הסיבות מדוע פניתי למיילדות וגינקולוגיה כי פשוט התעייפתי מלהתמודד עם מטופלים-גברים", אמרה.

פרופ' שרון לום, בת 51, מנתחת סרטן-שד, גם היא מהמרכז הרפואי לומה לינדה, סיפרה בחודש שעבר לערוץ הטלוויזיה כי "סקסיזם זו בעיה גדולה הרבה יותר מהטרדה מינית. ברפואה קיימת בעיה מובנית של חוסר-שוויון מגדרי. לאישה קשה להתמיד בקריירה כאשר עליה גם לגדל בבית שלושה ילדים. יש בוסים שאינם 'לוקחים אותך ברצינות' מהיבט מקצועי".

"לפעמים אולי קל יותר ופשוט יותר לא לומר דבר" אמרה ד"ר סואן רוס, מנהלת יחידה סביבת העבודה באיגוד האחיות האמריקני, המייצג יותר מ-3 מיליון אחיות. "אחיות עוסקות בהצלת חיים, בלעזור לחולים כדי להיטיב עם מצבם. לעתים קרובות הן חושבות שההערות וההטרדות הן משהו טריוויאלי. 'בסך הכול דיבורים של נערים'. אם דרוש זמן כדי להכיר שמישהו אמר לך משהו לא הולם או אפילו 'שלח ידיים' - זה אירוע שעלול להסיח את הדעת מהמטופל והמחשבה שלך כאחות. אבל עכשיו אנחנו מעודדים אותן לספר ולדווח".

נושאים קשורים:  מגזין,  #MeToo,  הטרדות מיניות,  אונס,  תקיפה,  נשים,  גברים,  מגדר
תגובות