AML

מניעה של מחלת שתל-נגד-מאכסן לאחר תרומה מאדם שאינו קרוב משפחה

החוקרים מצאו טיפול עם מעכב ההיסטון דה-אצטילאז (HDAC), וורינוסטט, מהווה אסטרטגיה יעילה ובטוחה למניעת מחלת השתל-נגד-מאכסן

15.02.2018, 11:26
תאי גזע (צילום: אילוסטרציה)

מעכב ההיסטון דה-אצטילאז (HDAC), וורינוסטט, נמצא כבטוח וכגורם להיארעות נמוכה של מחלת שתל-נגד-מאכסן (GVHD) חריפה לאחר השתלת תאי גזע המטופויטיים מתורם קרוב משפחה והתניה נמוכת עוצמה (reduced-intensity conditioning, related donor hematopoietic cell transplantation). עם זאת, הבטיחות והיעילות של הטיפול למניעת GVHD חריפה בתנאים של סיכון מוגבר כאשר ישנו תורם שאינו קרוב משפחה ומבוצעת אבלציה של מוח העצם אינה ידועה.

החוקרים ביצעו מחקר מסוג פאזה 2 בהשתתפות 37 חולים. קריטריוני הכללה כללו חולים בוגרים עם ממאירות המטולוגית שקיבלו תאי גזע המטופויטיים (HCT) מתורם זר עם התאמת HLA של 8/8 לאחר אבלציית מוח עצם. החולים קיבלו טיפול מניעתי ל-GVHD עם טקרולימוס ומטוטרקסט. וורינוסטט (100 מ"ג פעמיים ביום) הוחל ביום 10 וניתן ליום 100 לאחר ה-HCT. הגיל החציוני של החולים היה 56 שנים (טווח 18-69) ול-95% מהם הייתה לוקמיה מיאלוגנית חריפה או סינדרום מיילודיספלסטי עם מאפייני סיכון גבוהים.

טיפול עם וורינוסטט נמצא כבטוח ויעיל. ההיארעות המצטברת של GVHD חריפה ביום 100 הייתה 22% ועבור דרגות 3-4 הייתה 8%. ההיארעות המצטברת של GVHD כרונית הייתה 29%. שיעורי חזרת מחלה, תמותה ללא חזרת מחלה, שרידות ללא GVHD וללא חזרת מחלה ושרידות כוללת לאחר שנה היו 19%, 16%, 47% ו-76% בהתאמה. אנליזה נוספת של התוצאות הדגימה אצטילציה מוגברת של היסטון (H3) בתאים מונונוקלאריים מדם פריפרי והפחתה באינטרלאוקין 6 (p=0.028) וסמני GVHD (Reg3: p=0.041; ST2: p=0.002) ביום 30 לאחר HCT בחולים שקיבלו וורינוסטט לעומת חולים שטופלו באופן דומה ולא קיבלו וורינוסטט.

מסקנת החוקרים היא כי טיפול עם וורינוסטט למניעת GVHD מהווה אסטרטגיה יעילה הדורשת אימות במחקר פאזה 3 אקראי.

מקור: 

Choi, S.W. et al.  (2017) Blood.  130, 1760.

 

נושאים קשורים:  AML,  לוקמיה,  GVHD,  השתלת מוח עצם,  וורינוסטט,  מטוטרקסט,  טקרולימוס,  Reg3,  ST2,  אינטרלאוקין 6,  היסטון,  מחקרים
תגובות