חצי שנה, ולעתים רק שלושה חודשים לפני יום הולדת 67, מגיע המכתב במעטפה או ההודעה במייל: תזכורת לרופא הנמען כי מתקרב מועד פרישתו הרשמי מתפקידיו הבכירים בבית החולים או במרפאה הקהילתית. על ההודעה אחראית מחלקת משאבי אנוש באותו מוסד במערכת הציבורית.

על-פי נתוני משרד הבריאות שנמסרו ל"דוקטורס אונלי", ב-2018 אמורים להגיע לגיל הפרישה 733 רופאים וב-2019 יעלה מספר הרופאים הפורשים לגמלאות ל-847. שנת השיא בעשור הקרוב צפויה להיות 2024, שבה יגיעו 923 רופאים לגיל 67. לאחריה, מדי שנה, דווקא תחול ירידה במספרם. ב-12 השנים הקרובות, עד 2030, יפרשו או יגיעו לגיל הפרישה במצטבר 10,586 רופאים בישראל.

יש לציין, כי בעשור שעבר (2017-2007), קיבלו במצטבר 10,585 רופאים חדשים את רישיון העיסוק במקצוע - והצטרפו למערכת הבריאות. מדי שנה בתקופה הזאת חלה עלייה עקבית במספרם -  מ-548 בשנת 2007 דרך 724 ב-2010 ועד 1,360 בשנה שעברה.

הנתונים מצביעים למעשה על תקופה של חילופי דורות, אולי אחת המשמעותיות ביותר ברפואה בארץ. לפי דו"ח של משרד הבריאות מ-2012, שכותרתו "מאפיינים תעסוקתיים של הרופאים בישראל", שיעור הרופאים ב-2020 יעמוד על 2.73 ל-1,000 נפש, לעומת השיעור ב-2006, שעמד על 3.35 ל-1000 נפש בישראל.

"יש כאן מחזוריות", אמר לנו רופא-בכיר שכבר פרש. "חלק ניכר מהפורשים השנה וגם בשנים הקרובות הם באופן טבעי מבני העלייה מברית-המועצות לשעבר, שנכנסו למערכת הבריאות החל משנות ה-90 והעשירו אותה בכוח אדם רענן. חלק אחר הם בין השאר בוגרי הפקולטה לרפואה בתל-אביב שנפתחה רק ב-1963. תחילה היו בה סטודנטים רק בשנה ה-5, שרבים מהם שבו לארץ מלימודי הרפואה באירופה (איטליה למשל) – להשלמת התואר. במחזור הראשון נמשכו הלימודים שנתיים עד הסטאז' וההתמחות".

עוד בינואר 2014 הזהיר יו"ר ההסתדרות הרפואית פרופ' ליאוניד אידלמן כי "בשנים הקרובות צפויה פרישה של אלפי רופאים שהגיעו לישראל בתחילת שנות ה-90'".

כשמדובר בכל-כך הרבה רופאים שמגיעים לפרישה, יש צורך בהכנתם לקראת התקופה החדשה בחייהם. הפרוצדורה דומה בבתי חולים שונים: הרופא-העומד-לפרוש-בקרוב יזומן לפגישת הכנה. אם הוא בכיר-מאד, אנשי מחלקת משאבי אנוש יגיעו למשרדו. נוסח הזימון מוגדר בבתי החולים הממשלתיים, למשל, על-ידי נציבות שירות המדינה. ישנו טופס מוכן לשם כך.

פרישה לגמלאות, חיסכון לפנסיה (צילום: אילוסטרציה)

"בפגישה ההכנה, כפי שאני חוויתי אותה באחרונה", סיפר רופא בכיר אחר, "הציגו לי את כל הפרטים הקשורים בפרישה: היבטים כלכליים, כספיים הנוגעים לפנסיה, היכן לברר זאת. גם דיברו על השפעת השינוי על המשפחה, על הצורך להקדיש זמן לנושאים שקצת הוזנחו בתרבות הפנאי, שמירה על הבריאות ועל חשיבות הפעילות הגופנית. הוצע טיפול שוטף במילוי מסמכי הפרישה ומעקב עד לקבלת הגמלה. הועלו גם רעיונות בהקשר להתנדבות. המסמכים שנמסרו לידי כללו כמובן 'טופס טיולים' ומכתב בנוסח יותר אישי ופחות פורמלי, ממנהל המערכת".

בלא מעט מקומות עבודה גם מתארגנת לקראת יום הפרישה מסיבה לפורש, מטעם המוסד שבו הוא עובד. בבתי חולים ממשלתיים, לדוגמא, לרוב היא מאורגנת בידי מחלקת משאבי אנוש באותו מוסד וזאת בנוסף למסיבות יותר אינטימיות, שמארגנות המחלקות או היחידות, וגם על-פי יוזמה פרטית של חברים-יותר-קרובים. "אני הוזמנתי גם לארוחת ערב חגיגית – 'ערב הפורשים' באותה שנה", סיפר אותו בכיר.

אבל חלק מהפורשים אינם מעוניינים במסיבת פרישה - ואז הם מוזמנים באופן רשמי למחלקת גמלאות במשאבי אנוש למתן תשורה רשמית. כמו כן יקבלו ממנה תעודת הוקרה, מדליה ממשלתית לציון שירות מסור, תג גמלאי וספר.

אבל גיל הפרישה איננו שם קץ לקשר המקצועי של הרופא עם המוסד שבו עבד שנים כה רבות. אם הוא רוצה בכך כמובן, הוא יכול להמשיך, לתקופת-מה (לפחות עד גיל 70), לעבוד באותו מוסד בהתנדבות בתפקיד יועץ, יומיים בשבוע. כך הוא ישתלב בפעולות המחלקה, לרבות מחקר. לעתים הוא אפילו מוזעק ככונן.

בכל התהליך הזה, מודים כל מי שעברו אותו, יש חשיבות רבה לנושא ההכנה לפרישה. בבתי חולים ממשלתיים מתקיים קורס מטעם אגף ההדרכה בנציבות שירות המדינה, והמועמד-לפרישה-קרובה מוזמן להשתתף בו אפילו שנה לפני המועד הרשמי של פרישתו.

ב"שירותי בריאות כללית" מדובר בהשתלמות - 4 מפגשים של יום שלם. זהו אחד השלבים האחרונים בתהליך המתמשך, המתחיל, כך מסרה הקופה, כבר שנתיים לפני הפרישה, בשיחה עם הממונה הישיר על תכנון הפרישה. במפגשי ההכנה מועלים נושאים הקשורים לפרישה: נושאי הביטוח הלאומי, היבטים משפטיים, תזונה בגיל המבוגר, סדנה לשיפור הזיכרון וסדנאות הכנה לפרישה מהפן הרגשי.

בנוסף, פעמיים בשנה מתקיים "יום כספים" למשתתפי הקורס: הרצאות בנושאי המיסוי בכל הקשור לפרישה (לחצו להורדת חוברת מיוחדת שפירסמה "כללית" לרופאים פורשים).

גם בהסתדרות הרפואית מחשיבים מאד את ההכנה לפרישה, והשנה, לדוגמא, תקיים הר"י לחבריה קורס בן חמש פגישות החל מה-30 במאי ובמהלך חודש יוני הקרובים. "קורס הכנה לפרישה", מדגישה הר"י בחוזר שנשלח לחבריה העומדים לפני גיל פרישה, "מאפשר לכם להכיר, ללמוד ולדון בצרכים הייחודים לתקופה זו בחיים כי היציאה לגמלאות מהווה שינוי מהותי בחיים. היציאה ממקום העבודה שבו הפורש עבד שנים רבות, מחייבת שינויים ו'התאמות' רבים, פרידה מהרגלים, מסביבה מוכרת, מאנשים, מאחריות, מעמד - ובניית מסגרות חדשות ומשמעותיות שתיעשה תוך מחשבה קפדנית, תכנון ועשייה מושכלת. הקורס עוסק בתחומים שונים של החיים, בהיבטים אישיים, חברתיים, פסיכולוגיים והן בהיבטים כלכליים של הפרישה".

פרופ' שי אשכנזי, יו"ר איגוד רופאי הילדים שפרש באחרונה מתפקידו כמנהל מחלקה במרכז "שניידר" לרפואת ילדים, סיפר כי התהליך שעבר "העלה אצלי שתי סוגיות שראוי לתת עליהן את הדעת, חומר למחשבה מעמיקה". לדבריו, "כאשר קיים אצלנו מחסור ברופאים והוא צפוי אף לגדול כיוון שהאוכלוסייה גדלה בהתמדה, בקצב שאיננו תואם את מספר הרופאים החדשים המצטרפים למערכת, וגם משום ששיעור הזקנים עולה תודות לעלייה בתוחלת החיים – האם זוהי חובה שתהיה פרישה של רופאים בגיל 67? אם הרופא בריא וכשיר מכל בחינה שהיא, מדוע שלא ימשיך לעבוד כרגיל עוד כמה שנים?"

הנושא השני: "האם אין מקום למסלול מובנה של רוטציה של מנהלי מחלקות, כדי שבכירים ומנוסים-מאד יוכלו להמשיך ולעבוד עוד כמה שנים ומבלי ששכרם ייפגע?"

נושא ההכנה לפרישה, וכל מה שסביב לפרישת רופאים לגמלאות, מעסיק באחרונה עוד מערכות בריאות בעולם. בכתב העת של ההתאגדות הרפואית הקנדית CMAJ פורסם בדצמבר האחרון מחקר על דפוסי הפרישה של רופאים ועל תכניות הכנה לפרישה.

פרישה לגמלאות, פנסיה (צילום: אילוסטרציה)

"היציאה ממקום העבודה שבו הפורש עבד שנים רבות, מחייבת שינויים ו'התאמות' רבים, פרידה מהרגלים, מסביבה מוכרת, מאנשים, מאחריות, מעמד"

המחקר, שבוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטת בריטיש קולומביה, התבסס על שאלונים שנשלחו ל-4,572 רופאים שעמדו לפרוש. 1,717 מהם פרשו בתקופה שבה התמקד המחקר. אלו היו רופאים שהיו לפחות בני 50 בשנת 2006 ושקיבלו שכר על שירותים קליניים לפחות שנה בין 2006 ל-2012. בהגיעם לגיל פרישה הם היו בגיל ממוצע של 65.

התברר, כי רופאים שעבדו באזורים כפריים פרשו 4 שנים וחודש לפני הגיל הרשמי. עוד מצא המחקר, כי מיד עם הפרישה חלה אצל אותם רופאים ירידה בשכר החודשי של 1,667 דולר קנדי בחודש. עוד נמצא, כי 40% מהרופאים שפרשו החלו לצמצם בהיקף פעילותם בכ-10% לפחות שלוש שנים לפני שפרשו.

גם בארה"ב הנושא עולה באחרונה שוב-ושוב. באוקטובר שעבר פורסם בכתב העת JAMA מאמר שבו צוין, כי מאז 1975 שיעור הרופאים בני 65 ומעלה שעדיין עובדים במקצוע זינק ב-374%. בשנת 2015, לא פחות מ-23% מכלל הרופאים בארה"ב הם בני 65 ומעלה. בארה"ב אין גיל פרישה מחייב לרופאים וכך מוצאים שם גם כאלו שממשיכים לעסוק ברפואה בגילים גבוהים מאד, אפילו מעל 80.

עורכי המחקר, ציינו כי החל מגיל 75 יש ירידה ב-20% ביכולת הקוגניטיבית – ולכן עלתה השאלה האם אין להחיל על הרופאים בגילים הגבוהים הללו לעבור מבדק או מבחן, כדי לקבוע את יכולתם להמשיך לעסוק ברפואה, כמו שטייסים נדרשים לעבור בהגיעם לגילים מתקדמים מבחני כשירות.

דוגמא לרופא אמריקני שהכין עצמו מבעוד מועד לפרישה היא ד"ר בראיין הלורן, מנתח כלי דם בבית החולים סנט ג'וזף מרסי באן-ארבור, מישיגן. בראיון שפורסם אתו בנובמבר על פרישתו אמר כי יקדיש את זמנו לטיפוח הגינה שליד ביתו. הוא החל לעסוק בכך כאשר "הייתה לי תחושה של שחיקה מקצועית". בתי החולים כמו זה שבאן-ארבור, החלו בשנים האחרונות להשקיע בתכניות הכנה לפרישה של רופאים, הכוללות גם שיעורי יוגה.

והנושא הכספי הוא זה שמטריד רבים, במיוחד על רקע עליית תוחלת החיים והתארכות הזמן אחרי הפרישה. המלצה שהובאה בכתב העת Medical Economics במאי האחרון קובעת, כי על רופא אמריקאי להתחיל לחסוך 21% מהכנסתו כבר בגיל 30, כהכנה לפנסיה.