חדשות

מחקר ב"איכילוב": גירוי מוחי מסייע להפחתת הקיפאון המוטורי בחולי פרקינסון

המחקר, שנעשה על ידי חוקרים מ"איכילוב" ומ"הרווארד" בחן את היעילות של Transcranial direct-current stimulation, שהיא לרוב ללא תופעות לוואי, על מצבם של חולי פרקינסון המטופלים בבית החולים

גירוי מוחי, במסגרת המחקר בחולי פרקינסון ב"איכילוב". צילום ארכיון: "איכילוב"

מחקר שהובל על-ידי חוקרים במרכז הרפואי "תל-אביב-איכילוב" ובאוניברסיטת הרווארד בארה"ב הראה, כי גירוי מוחי בלתי פולשני, המכוון בו-זמנית לאזורים מוטוריים וקוגניטיביים במוח, הביא להפחתה בחומרת הקיפאון בהליכה בקרב חולי פרקינסון. בנוסף, ההתערבות הביאה גם לשיפור בתפקודי חשיבה.

במחקר ההתערבותי השתתפו חולי פרקינסון עם קיפאון משמעותי בהליכה. התברר, כי גירוי בו-זמנית של אזור מוטורי מוחי (1M) ואזור קוגניטיבי הנמצא באונה המצחית, הביא לשיפור המשמעותי בחומרת הקיפאון. בנוסף, חל שיפור גם בניידות התפקודית ובתפקוד הקוגניטיבי, המערבים תפקודים ניהוליים הכוללים בין השאר זמני תגובה ובקרה על יכולות אינהיביציה. יתרה מכך, הגירוי הסימולטני הביא לשיפור הגדול ביותר, לעומת גירוי מוטורי בלבד ולעומת טיפול פלסבו (Sham stimulation).

חוקרי המעבדה לחקר ההליכה, הקוגניציה והניידות ב"איכילוב", מוריה דגן, דוקטורנטית במדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, ד"ר טליה הרמן, פרופ' ג'ף האוסדורף ופרופ' ניר גלעדי, הסבירו כי עבודתם שופכת אור על המנגנונים המוחיים הקשורים במחלת פרקינסון שבין תסמיניה הפרעות הליכה וקיפאון.

תופעת הקיפאון בהליכה מופיעה בשלבים מתקדמים של המחלה, בשכיחות של עד כ-80% מקרב החולים. התופעה עצמה אניגמטית: עדיין לא ברור מי מבין החולים יפתח תופעה קשה זו, מתי ומדוע. תוצאות המחקר ההתערבותי, סבורים החוקרים, מרמזות על כך שזו איננה הפרעה מוטורית בלבד, אלא שהיא מושפעת מפרמטרים קוגניטיביים ואף רגשיים. הממצאים מחדדים את ההבנה בדבר חשיבות הרשתות העצביות במוח המערבות אזורים אלו, בטיפול.

פרקינסון, הדגישו החוקרים, היא מחלה נוירו-דגנרטיבית, השנייה בשכיחותה בגיל המבוגר. הטיפול בה הוא בעיקרו תרופתי וסימפטומטי, עם השפעה ניכרת וטובה על מצבו של החולה - אך יעילותו במהלך השנים מוגבלת. הפרעות הליכה במחלת פרקינסון כוללות ירידה במהירות ההליכה ובאורך הצעד וכן שינויים במקצב ההליכה ובשיווי המשקל.

חלק מהחולים במחלה יסבלו בשלב מסוים מקיפאון הליכה (Freezing of Gait). קיפאון בהליכה מוגדר כמצב שבו החולה איננו מסוגל להתקדם בעת שהוא הולך ורגליו כאילו "דבוקות" לרצפה למרות רצונו להמשיך ללכת. ההפרעה נוטה להופיע בתחילת ההליכה – כלומר בעת ביצוע הצעד הראשון - ובעת ניידות בסביבה מאתגרת כמו מעבר מכשולים, מעברים צרים, הצורך לבצע סיבובים ובמצבים שבהם יש עומס קוגניטיבי/ רגשי.

קיפאון בהליכה פוגע באופן משמעותי ביכולת הניידות והעצמאות, מעלה במידה ניכרת את הסיכון לנפילות וגורם לירידה באיכות חייו של המטופל.

פרופ' ג'ף הוסדורף (צילום: "איכילוב")

הטיפול בתופעת הקיפאון מוגבל. שימוש באסטרטגיות של רמזים חיצוניים יכול לעזור למטופל להתגבר על הקיפאון אך אסטרטגיות אלו אינן מונעות את הישנות התופעה. הן יעילות רק כל עוד הרמז קיים.

גירוי מוחי בלתי פולשני הנקרא Transcranial direct-current stimulationי(tDCS) היא שיטת עירור שטחית לא חודרנית של המוח, עם רמת בטיחות גבוהה. בשיטה זו מופעל גירוי חשמלי חיצוני חלש מאוד. מחקרי בטיחות הראו שגריית tDCS בפרמטרים שבהם נעשה עד היום, היא בטוחה לחלוטין, לרוב איננה מורגשת כלל, ואיננה גורמת לאי-נוחות.

שיטת גרייה מוחית זו נמצאת בשימוש נרחב במגוון מחקרים העוסקים בהפרעות של מערכת העצבים. לדוגמא - באירוע מוחי, כאבים כרוניים או דיכאון. במלים אחרות: בהפרעות ברגישות העצבית שבקליפת המוח. תוצאות מחקרים מהעשור האחרון מעידים כי שיטת tDCS יכולה גם לשפר מגוון תפקודים קוגניטיביים. נמצא כי גרייה באזורים קדמיים מצחיים (Prefrontal cortex) משפרת למידה, מפחיתה התנהגות שיש בה נטילת סיכונים ומשפרת זמני תגובה במהלך משימות הדורשות זיכרון עבודה.

tDCS נבדקה על אוכלוסיות מגוונות ורבות בכלל זה על צעירים ומבוגרים בריאים, כמו גם בקרב אוכלוסיות עם פתולוגיות שונות, כמו חולי אלצהיימר, שבץ מוחי, דיכאון, סכיזופרניה, ומחלת פרקינסון.

בעקבות הצלחת הניסוי הראשוני, מסר בית החולים, מחקר המשך נערך בימים אלו ב"איכילוב" אף זאת בשיתוף עם "הרווארד". מחקר זה בודק את השפעת הגירוי המוחי על תופעת הקיפאון בהליכה ותפקודים מוטורים וקוגניטיביים לטווח הארוך. זה מחקר אקראי, מבוקר, במתכונת הסמיות הכפולה (Randomized control trial, double blind) שבו המשתתפים עוברים טיפול אינטנסיבי באמצעות tDCS (למשך 10 ימי טיפול עוקבים), וכן תקופת טיפול משמר, הכוללת טיפול חד-שבועי.

לפני תחילת המחקר ולאחר כל סדרת טיפולים, עוברים המשתתפים הערכה מקיפה של ההליכה, שיווי המשקל ותפקודי חשיבה. איסוף הנתונים מתבצע באמצעות חיישנים לבישים (wearable sensors), ומדידת תפקוד האונה הקדמית בזמן הליכה ובעת ביצוע מטלות נוספות functional near-infrared spectroscopyי(fNIRS). טכנולוגיות חדישות אלו מאפשרות ניטור בזמן אמת במעבדה וכן בסביבתו הטבעית של המטופל, להשגת מדדים מקיפים, מדויקים ואובייקטיביים.

התוצאות הראשוניות במחקר זה התפרסמו החודש בכתב העת Movement Disorders.

נושאים קשורים:  חדשות,  פרקינסון,  קיפאון,  טיפול,  Transcranial direct-current stimulation,  גירוי מוחי
תגובות