החוקרים ביצעו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה על מנת להעריך את הירידה בקשיחות כבד שנמדדה על ידי VCTEי(vibration-controlled transient elastrography) בחולים עם זיהום HCV אשר השיגו תגובה וירולוגית ממושכת (sustained virologic response-SVR).

החוקרים סקרו את הספרות עד לאוקטובר 2016 בחיפוש אחר עבודות תצפיתיות או מבוקרות אשר נעשו בחולי HCV וקיבלו טיפול אנטיויראלי (טיפולים אנטיויראלים ישירים או טיפולים מבוססי אינטרפרון). כלל החולים עברו מדידת קשיחות כבד באמצעות VCTE לפני תחילת טיפול וביצעו VCTE מעקב אחד לפחות לאחר השלמת טיפול. בנוסף, העבודות סיפקו מידע לגבי מדידות קשיחות כבד ממוצעות או חציוניות עבור חולים שהשיגו SVR וחולים שלא השיגו SVR. החוקרים זיהו 24 מחקרים והעריכו הבדל ממוצע (עם רווחי סמך) בקשיחות כבד בחולים עם SVR לעומת חולים ללא SVR באמצעות מטת-אנליזה של אפקטים אקראיים.

החוקרים מצאו כי בחולים שהשיגו SVR, קשיחות כבד פחתה ב-2.4kPa בסוף הטיפול  (רווח בר-סמך 95%, -1.7-(-4.7) ב-3.2pKa, 6-12 חודשים לאחר הטיפול (רווח בר-סמך 90%, -2.6-(-3.9)) ו-4.1kPa, 12 חודשים ומעלה אחרי הטיפול (רווח בר-סמך 95%, -3.3-(-4.9)) (ירידה חציונית, 28.2%, טווח בין-רבעוני, 21.8-34.8). בניגוד לכך, לא נצפה הבדל מובהק סטטיסטית בקשיחות כבד בחולים שלא השיגו SVR.

הפחתה בקשיחות כבד הייתה גדולה באופן מובהק סטטיסטית בחולים שקיבלו טיפול אנטיויראלי ישיר לעומת טיפולים מבוססי אינטרפרון (ירידה של 4.5kPa לעומת ירידה של 2.6kPa; p=0.03), שחמת בתחילת המחקר (ירידה של 5.1kPa לעומת ירידה של 2.8kPa בחולים ללא שחמת; p=0.02) או רמות גבוהות של ALT לפני הטיפול. בקרב חולים עם קשיחות כבד בתחילת המחקר הגדולה מ-9.5kPa, 47% (רווח בר-סמך 95%, 27%-68%) השיגו קשיחות כבד הקטנה מ-9.5kPa בתום הטיפול.

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה זו מצאה קשר בין סילוק HCV לבין הפחתה בקשיחות כבד ובמיוחד בחולים עם רמות דלקת גבוהות או חולים שקיבלו טיפולים אנטיויראלים ישירים. כמחצית מהחולים עם שחמת מתקדמת על סמך בדיקת VCTE לפני הטיפול השיגו קשיחות כבד הקטנה מ-9.5kPa בתום המחקר.

מקור: 

Singh, S. et al.  (2017) Clinical Gastroenterology and Hepatology. 16(1), 27