הריני מביאה לידיעתכם מקרה קשה אשר אירע לפני יותר מעשור, שעלינו כרופאים ללמוד ממנו, ולזכור את תפקידינו להטיב עם המטופלים, למנוע נזק ולהגן על חסרי הישע שתחת טיפולנו.

מנהל מחלקה בבית חולים פסיכיאטרי הואשם בכך שלא עשה את הנדרש ממנו על מנת לעצור אחות ראשית במחלקה אשר פגעה במטופלים, התעללה בהם והזניחה אותם. באותה המחלקה אושפזו חולים קשים שסבלו מפיגור ומאוטיזם.

הרופא הורשע בבית המשפט בשנת 2013 ונגזרו עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי. בעקבות הרשעה זו, הרופא ננזף ופוטר מעבודתו והוגשה נגדו קובלנה בבית הדין המשמעתי של משרד הבריאות.

בהליך המשמעתי בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה הוחלט להתלות את רישיונו לעסוק ברפואה למשך שנה אחת, וזאת על אף שורה של נימוקים מקלים שעלו במסגרת ההליך: הרופא הואשם באי מניעה ולא ביצע בפועל אף אחד מהמעשים שפורטו בכתב האישום, האחות הראשית הייתה דומיננטית מאוד, האחות הראשית הדירה את הרופא מחלק נכבד של פעילות המחלקה, ניתנו עדויות אופי לטובת הרופא ונלקח בחשבון כי הרופא נתן את הדין בפני שתי ערכאות. כמו-כן, הוועדה לקחה בחשבון את חלוף הזמן מאז האירועים.

יחד עם זאת, כב' השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב, העיר כי הרופא לא פעל בהתאם לשבועת הרופא, לכללי המוסר והאתיקה והוראות הדין, אשר חייבו אותו לנהוג ביתר כבוד ואנושיות בטיפול בחוסים חסרי הישע.

מקרה זה מובא לידיעתכם על מנת שנלמד ממנו, כך שמקרים שכאלה לא יחזרו על עצמם. הלשכה לאתיקה רואה בחומרה רבה מעשים כנגד חסרי ישע או מחדלים שכאלה בעמידה מנגד ללא התערבות על ידי מי שאמון על הטיפול בהם וההגנה על שלומם.