העיתונות היומית והרשתות החברתיות יוצאות בימים אלה בתגובות מרעישות לאור מידע שפירסם הכלכלן הראשי באוצר, יואל נווה, לפיו השכר הממוצע לרופא בבתי החולים הממשלתיים, בעל ותק של לפחות עשר שנים, עמד בשנת 2016 על 790,000 שקל ברוטו לשנה (כ-66,000 שקל לחודש), מרפואה ציבורית ופרטית (21%) יחד.
עוד בעניין דומה
בנוסף לכך, האוצר מודיע שבעשור האחרון נרשמה עליה ריאלית של 76% בשכר הממוצע של רופאי בתי החולים הממשלתיים, מתוכה עליה של 84% בשכר מרפואה ציבורית ושל 59% בשכר מרפואה פרטית. לפי הדו"ח, יש פערי שכר חריגים בין העשירון העליון של הרופאים לבין יתר העשירונים בהכנסות מרפואה פרטית.
למען הסר ספק, תחילה עלי להודות שפירסום זה מחמיא אולם שכרי כרופא בכיר בבית חולים ציבורי מעל ל-25 שנה (בתוספת קליניקה פרטית) רחוק מאוד ממה שפורסם ואני יכול רק לשבת ולחלום על מספרים אלה. אם שכרי הוא נמוך בהשוואה למה שפורסם, ואם זה כך גם בקרב עמיתי למקצוע מאותו בית חולים במרכז הארץ, הרי שיש להודות שמה שעשו במשרד האוצר הוא להפיץ מידע שאינו תואם את המציאות בכל בתי החולים הממשלתיים.
עם נתונים יבשים לא ניתן להתווכח אולם יש לזכור שהרופאים לא מרוויחים שכר זה מבטלה אלא עובדים שעות רבות הן בבתי החולים הציבוריים והן בקליניקה הפרטית וכל זאת בחסות החוק. שכר גבוה ככל שיהיה לא מוסתר במחשכים אלא ידוע לכל אחד ובוודאי למשרד האוצר שמפרסם נתונים אלה כעת לא בכדי, אלא בסמיכות לסיום הסכם השכר שנחתם בשנת 2011 ועומד לפוג בעוד כשנתיים.
שכרי כרופא בכיר בבית חולים ציבורי מעל ל-25 שנה (בתוספת קליניקה פרטית) רחוק מאוד ממה שפורסם ואני יכול רק לשבת ולחלום על מספרים אלה
עם זאת החמיץ ליבי כשקראתי כתבה של הגב' מירב ארלוזורוב ב"דה מרקר", מתאריך 30.1.18 שבו נכתב ש"הרופאים הם ככל הנראה בעלי המקצוע שמשתכרים הכי הרבה במשק". הכתבת לא מציינת כמה שנים לוקח לרופא ללמוד ולרכוש ידע ומיומנות עד שנעשה מומחה בתחומו, כמה שעות עובד ביממה כולל תורנויות וכוננויות, וכל זה מסתיים בגיל יחסית מוקדם עם הדרישה ליציאה לפנסיה. שנים רבות של לימוד תוך השתכרות זעומה ביותר, שעות רבות של עבודה בבית החולים עם תורנויות הנמשכות 26 שעות רצופות ומעלה, חיים לא חיים, בחינות אין סוף, שעות לימוד ארוכות וקושי בניהול חיי משפחה מסודרים ונורמלים.
זאת, יחד עם תנאי עבודה בלתי הגיוניים בבתי החולים בישראל עם מחסור אדיר בתקנים, כח אדם מצומצם ביותר, ריבוי חולים מורכבים וסביבת עבודה קשה ותובענית ותחרותית שאינה מקלה על העבודה.
אין עוד מגזר ציבורי אחר בישראל שעובד בתנאים אלה של רופאי בתי החולים הציבוריים בישראל. נכתב כבר הרבה על מספר הרופאים הנמוך בישראל לנפש, מהנמוכים ביותר בקרב מדינות ה-OECD. לכן המעמסה על הרופאים בבתי החולים אדירה וגורמת לתסכול רב.
מצער לקרוא שהגב' מירב ארלוזורוב מעלה דעות קדומות לגבי רופאים: "במקום שכל המוחות המבריקים יפנו לפוליטיקה, מחקר מדעי וטכנולוגי או אומנות – תחומים שבהם נדרשת חשיבה יצירתית פורצת דרך – הם מתבזבזים (הדגש שלי) כרופאים, מקצוע שדורש כישרון, אך ודאי אינו מחייב (הדגש שלי) מוחות מבריקים דווקא".
קביעת עובדה מקוממת ומראה על חוסר ידע של כותבת המאמר. דווקא רופאים חייבים כישרון, ידע, וירטואוזיות, מוחות מבריקים, יוזמה, חשיבה יצירתית. רק הטובים ביותר מצליחים ומתקדמים ברפואה וכן, רופא טוב הוא גם רופא-חוקר המבצע מחקרים רפואיים פורצי דרך.
אין עוד מגזר ציבורי אחר בישראל שעובד בתנאים אלה של רופאי בתי החולים הציבוריים בישראל
למרות מיעוט הרופאים יחסית לגודל האוכלוסיה ולמספר מיטות האישפוז, ולמרות שהסכם הרופאים מ 2011 השיג הוספה של 1,000 תקנים סה"כ בכל בתי החולים משנת 2011 למשך כל תקופת ההסכם, כולל תקני מתמחים, תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם. אין ספק שישראל היא אחת המדינות המתקדמות בעולם מבחינת טיב הרופאים ולא בכדי רופאים ישראלים מבוקשים בכל העולם.
על ההסתדרות הרפואית בישראל מוטלת החובה המוסרית לדאוג לכבוד המקצוע ולשמור שהרופאים יוכלו להתפרנס בכבוד וכל איום לשנות מצב זה מחייב אותנו לפעול בכל הדרכים הלגיטימיות. עם סיום מתקרב של תוקף הסכם השכר של 2011, חובה על ההסתדרות הרפואית להעלות את שכר היסוד של הרופא שממנו נגזרים כל שאר הסעיפים ולא להמשיך ולהוסיף טלאים שונים ומשונים.
רק העלאת שכר היסוד באופן יסודי יטיב עם שכר הרופאים ולא להיבהל מפירסומים מכוונים על שכר הרופאים "הממוצע" בישראל כפי שראינו השבוע. אחרי הכל אנחנו נאמנים למקצוע הרפואה ולא לשמועות המגמתיות.