לאבחנה של צליאק במקרים רבים נדרש להוכיח את הימצאות המחלה בהיסטולוגיה מהתריסריון. לפני המלצת איגוד הגסטרואנטרולוגים האמריקאי יש לקחת לפחות 6 ביופסיות, ולקיחה של מספר לא מספק של ביופסיות עלול לגרום להחמצת האבחנה. עם זאת, מחקרים הראו שבמציאות ב-63% מהמקרים נלקחות פחות מ-4 ביופסיות. מחקר זה בדק האם לקיחת יותר דגימות מעלה את הסיכוי לאבחן צליאק, ומה הם הגורמים המשפיעים על מספר הדגימות הנלקחות בעת גסטרוסקופיה.
עוד בעניין דומה
במחקר, שנערך ארה״ב, נכללו נבדקים אשר הופנו לגסטרוסקופיה בשל חשד לצליאק. 3 עוקבות של מטופלים נבדקו: 1. בריאים עם תוצאת ביופסיות תקינה. 2. חולים עם עדות לצליאק בביופסיה. 3. לא חד משמעי (MARSH<3). הנתונים שנבדקו עבור כל מקרה כללו את המאפיינים האנדוסקופיים, אינדיקציה לבדיקה, נוכחות מתמחים ופרטים דמוגרפים.
5,997 מטופלים נכללו במחקר. החציון של מספר הביופסיות שנלקחו בחולים שנקבעה להם אבחנה של צליאק היה 4. אחוז האבחנה עלה עם מספר הדגימות שנלקחו. בקרב אלו שאובחנו עם צליאק, אחוז האבחנה היה 0.3% באלו שנלקחה מהם ביופסיה אחת ו-12.8% באלו שנלקחו מהם 6 ביופסיות (p=0.001). הימצאות של ממצאים ויזואלים בבדיקה, היעדר מתמחה, ביצוע הבדיקה ע״י גסטרואנטרולוג ילדים ובדיקה בקהילה היו קשורים לביצוע יותר ביופסיות.
החוקרים הסיקו מהממצאים כי הסיכוי לאבחון היסטולוגי של צליאק עולה משמעותית עם מספר הביופסיות. גורמים שונים עשויים להשפיע על הסיכוי שילקחו מספר מתאים של ביופסיות, והם מחזקים את ההמלצה להיצמד להמלצות האיגוד האמריקאי ולקחת לפחות 6 דגימות.
מקור:
ערכה: ד״ר נועה גולדשר מינרבי