NSCLC

תוצאות הישרדות ומשך תגובה לאחר שלוש שנים בחולי NSCLC שקיבלו אטזוליזומאב במחקר ה-POPLAR

תוצאות מעקב ארוך טווח של מחקר פאזה II (מחקר ה-POPLAR) הוצגו בכנס של האיגוד הבינלאומי לחקר הסרטן שהתקיים השנה ביפן

ריאות, תצלום רנטגן (צילום: אילוסטרציה)

במחקר זה השתתפו 287 חולים עם סרטן NSCLC גרורתי או מתקדם מקומית שחוו התקדמות מחלה לאחר קבלת טיפול מבוסס פלטינום. החולים חולקו בצורה אקראית ביחס של 1:1 לקבל אטזוליזומאב תוך ורידי במינון 1,200 מ"ג כל שלושה שבועות או עד אובדן יתרון קליני ודוסטקסל תוך ורידי במינון 75 מ"ג/מטר² כל שלושה שבועות עד התקדמות מחלה. מטרת המחקר העיקרית שנבדקה הייתה הישרדות כוללת באוכלוסיית המחקר הכללית ולפי תתי קבוצות ביטוי ה-PD-L1.  זמן המעקב החציוני אחר החולים כעת היה 38 חודשים.

החוקרים מצאו כי ההישרדות לאחר שנתיים ושלוש שנים בקבוצת האטזוליזומאב לעומת קבוצת דוסטקסל הייתה 32.2% ו-16.6% לעומת 18.7% ו-10.0% בהתאמה. זאת על אף שמרבית החולים (64%) בקבוצת הדוסטקסל ששרדו לאחר שלוש שנים קיבלו לאחר מכן טיפול שאינו חלק מהפרוטוקול עם נוגדי PD-L1 או PD-1. יתרון ההישרדות הכוללת (Overall Survival- OS) ארוכת הטווח של אטזוליזומאב לעומת דוסטקסל נצפתה בכל תתי קבוצות ההיסטולוגיה וסטטוס ביטוי PD-L1. בנוסף, בקבוצת האטזוליזומאב משך התגובה החציוני היה גדול פי 3 (22 חודשים [רווח בר-סמך 95%: 11.6, 31.1] לעומת 7.2 חודשים (רווח בר-סמך 95%: 5.8, 12.2]). בקבוצת האטזוליזומאב נצפה פרופיל בטיחות טוב יותר לעומת דוסטקסל (14% לעומת 40% מהחולים חוו תופעות לוואי מדרגה 3-4). תוצאות ההישרדות ארוכת טווח במחקר ה-POPLAR עקביות לתוצאות שהתקבלו במחקר ה-OAK.

מסקנת החוקרים היא כי הטיפול באטזוליזומאב מעניק יתרון הישרדותי ארוך טווח לעומת כימותרפיה בחולי NSCLC גרורתי או מתקדם מקומית לאחר שלוש שנות מעקב.

נושאים קשורים:  NSCLC,  אטזוליזומאב,  דוקטקסל,  הישרדות כללית,  PD-L1,  PD-1,  מחקרים
תגובות