השילוב של חסימת עצב פריפרי יחד עם הרדמה כללית הינה שיטת ההרדמה המועדפת בקרב חולים מבוגרים העוברים ניתוח להחלפת מפרק הירך. עומק ההרדמה יכולה להשפיע על ההתאוששות של חולים אלו. מחקר חדש שנערך ב-First Affiliated Hospital of Anhui Medical University בסין, והתפרסם בכתב העת The Clinical Journal of Pain, ביקש לחקור את ההשפעה של חסימת עצב פריפרי ושל רמת הסדציה התוך-ניתוחיות על ההתאוששות הקצר-טווח של חולים מבוגרים אחרי ניתוח להחלפת מפרק הירך.
עוד בעניין דומה
במחקר, חולים בני 65 ומעלה אשר עמדו לפני ניתוח להחלפת מפרק הירך עברו הקצאה אקראית לשלוש קבוצות: קבוצה שעברה הרדמה כללית ללא חסימה של הפלקסוס הלומבו-סקרלי (lumbosacral plexus block), ושתי קבוצות שעברו הרדמה כללית יחד עם החסימה הנ"ל, כאשר בשתי הקבוצות האלו החולים הורדמו ברמות שונות של סדציה (קלה או עמוקה). החוקרים בדקו את הזמן שחלף עד להפסקת צנרור הקנה וגם את השימוש התוך-ניתוחי בפרופופול, סופנטניל (sufentanil) וחומרים ואזו-אקטיביים. החוקרים העריכו את הדליריום הבתר-ניתוחי ותפקוד קוגניטיבי לקוי בסמוך לסיום הניתוח באמצעות ה-Confusion Assessment Method וה-Mini Mental State Examination, בהתאמה. שיכוך-כאב בתר-ניתוחי הוערך על ידי השימוש במשככי כאבים בשליטת המטופל (patient controlled analgesics) וציונים בסרגל אנלוגי ויזואלי. כמו כן, החוקרים עקבו אחרי משך האשפוז וסיבוכים ב-30 הימים הראשונים לאחר הניתוח.
החוקרים מצאו שחסימה של הפלקסוס הלומבו-סקרלי הפחיתה את השימוש באופיואידים. השילוב בין חסימה של הפלקסוס הלומבו-סקרלי יחד עם סדציה תוך-ניתוחית עמוקה נמצא קשור לשימוש מוגבר בפרופופול וחומרים ואזו-אקטיביים. לעומת זאת, החולים שעברו חסימה של הפלקסוס הלומבו-סקרלי יחד עם סדציה קלה נמצאו עם היארעויות פחותות של דליריום בתר-ניתוחית והידרדרות קוגניטיבית בתר-ניתוחית, במקביל למוכנות לשחרור מבית החולים בשלב מוקדם יותר. לא נמצא הבדל בין שלושת הקבוצות בשיעור הסיבוכים תוך 30 ימים מהניתוח.
לאור הממצאים, מסכמים החוקרים שחסימה של הפלקסוס הלומבו-סקרלי מפחיתה את השימוש באופיואידים וסיפקה שיכוך כאב בתר-ניתוחי מספק. בנוסף, היא הובילה לתוצאות בתר-ניתוחיות טובות יותר כאשר שולבה עם סדציה קלה (אינדקס bispectral גבוה).
מקור: