מחקרי אולטרה-סאונד מוחי ותוצאים בילדות המוקדמת בקרב יילודים עם פגות עמוקה קשרו בין דימום תוך-חדרי, לויקומלציה פרי-ונטריקולרית ציסטית ותוצאים נוירו-התפתחותיים שליליים. עם זאת, הקשר בין הגדלת חדרים ללא דימום לתוצאים נוירו-התפתחותיים והתנהגותיים אינו ברור.

בעבודה זו החוקרים ביקשו לאפיין את התוצאים בפגים שנולדו לפני גיל הריון 27 שבועות וחוו הגדלת חדרים אשר אובחנה לפני שבוע 36 לאחר הוסת האחרונה.

מחקר תצפיתי אורכי זה בוצע ב-16 מרכזים רפואיים ביילודים שנולדו לפני גיל הריון 27 שבועות. היילודים הוכללו במחקר במידה ובוצעה להם בדיקת על-קול לפני שבוע 36 לאחר הוסת האימהית האחרונה. בוצעה השוואה בין יילודים עם הגדלת חדרים ליילודים עם חדרי מוח תקינים.

התוצא העיקרי שנבדק היה פגיעה נוירו-התפתחותית שהוגדרה על ידי ציון Bayley Scales of Infant and Toddler Development III cognitive קטן מ-70, שיתוק מוחין בינוני או קשה, ציון Gross Motor Function Classification System score השווה או גדול מ-2, פגיעה בראייה או פגיעה בשמיעה. תוצאים משניים כללו תתי ציונים בסולם Bayley, מרכיבים של פגיעה נוירו-התפתחותית, תוצאים התנהגותיים ותמותה או פגיעה נוירו-התפתחותית. בוצע שימוש במודל רגרסיה לוגיסטית על מנת להעריך קשרים בין הגדלת חדרים לתוצאים שליליים בתקנון לגורמים מבלבלים אפשריים. בוצע שימוש ברגרסיה ליניארית באופן דומה עבור תוצאים המשכיים.

החוקרים מצאו כי מתוך 4,193 יילודים עם מידע סונוגרפי ל-300 הייתה הגדלת חדרים ללא דמם (7%), ל-3,045 הייתה בדיקת על קול תקינה (73%), ל-775 היה דימום תוך-חדרי (18.5%) ול-73 הייתה לויקומלציה פרי-ונטריקולרית ציסטית (1.7%). תוצאים היו זמינים עבור 3,008 מתוך 3,345 מהיילודים עם הגדלת חדרים או סריקות תקינות (90%). בהשוואה לילדים עם בדיקה תקינה, הגדלת חדרים נמצאה כקשורה עם גיל הריון צעיר יותר, מין זכר, דיספלזיה ברונכו-פולמונרית, ספסיס מאוחר, מנינגיטיס, דלקתי מעי נמקית, ורטינופתיה של פגות מדרגה 3. לאחר תקנון, יילודים עם הגדלת חדרים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לפגיעה נוירו-התפתחותית (יחס סיכויים, 3.07; רווח בר-סמך 95%, .2.13-4.43), פגיעה קוגניטיבית (יחס סיכויים, 3.23; 2.09-4.99), שיתוק מוחין בינוני-קשה (יחס סיכויים, 3.68; 2.08-6.51), תמותה או פגיעה נוירו-התפתחותית (יחס סיכויים 2.17; 1.62-2.91) אך לא תמותה לבד. תוצאי התנהגות היו ללא הבדל בין שתי הקבוצות.

מסקנת החוקרים היא כי הגדלת חדרים ללא דמם קשורה בסיכוי מוגבר לפגיעה נוירו-התפתחותית בקרב יילודים עם פגות עמוקה.

מקור:

Pappas. A. et al. (2017) JAMA Pediatrics. 172(1), 32