מטרת עבודה זו הינה לסכם את הראיות המשוות את היעילות של טיפול אנטיביוטי פומי קצר אל מול ארוך טווח בשורה של זיהומים המטופלים במסגרת רפואת הקהילה. לטובת העבודה החוקרים זיהו סקירות שיטתיות של מחקרים קליניים אקראיים בילדים ומבוגרים עם זיהומים חיידקיים שטופלו מחוץ לבתי חולים. החוקרים סקרו את מאגרי המידע Medline, Embase, CINAHL, Cochrane Database of Systematic Reviews ו-Database of Review of Effects. מידע הוצא לגבי התוצא העיקרי - ריפוי קליני ותוצאים משניים נוספים.

החוקרים זיהו 30 סקירות פוטנציאליות וכללו תשעה בעבודה. לא נצפה הבדל בריפוי הקליני עבור ילדים שטופלו בפרוטוקול אנטיביוטי קצר אל מול ארוך עבור טונסילופרנגיטיס של GAS (יחס סיכויים 1.03, רווח בר-סמך 95%, 0.97-1.11), דלקת ריאות הנרכשת בקהילה (סיכון יחסי 0.99, 0.97-1.11), אוטיטיס מדיה חריפה (גיל צעיר משנתיים - יחס סיכויים 1.09, 0.76-1.57; גיל מבוגר משנתיים - יחס סיכויים 0.85, 0.60-1.21) או דלקות בדרכי השתן (סיכון יחסי 1.06, 0.64-1.76). כמו כן, לא נצפה הבדל בריפוי הקליני עבור מבוגרים שטופלו בפרוטוקול אנטיביוטי קצר אל מול ארוך עבור סינוסיטיס חיידקית חריפה (סיכון יחסי 0.95, 0.81-1.21), דלקת לא-מסובכת בדרכי השתן בנשים לא הרות (סיכון יחסי 1.10, 0.96-1.25) או נשים קשישות (סיכון יחסי 0.98, 0.80-1.32) או דלקת ריאות הנרכשת בקהילה (סיכון יחסי 0.96, 0.74-1.26). החוקרים לא מצאו ראיות מספקות לגבי השפעת משך הפרוטוקול על עמידות לאנטיביוטיקה.

מסקנת החוקרים היא כי ישנן ראיות טובות המצביעות על כך שפרוטוקול אנטיביוטי קצר אינו פוחת ביעילותו מפרוטוקולים ארוכים יותר עבור רוב הזיהומים המנוהלים בקהילה. ההשפעה של משך הטיפול על עמידות אנטיביוטית והקשר לכישלון טיפולי דורשים מחקר נוסף.

מקור: 

Dawson-Hahn, E.E. et al. (2017) Family Practice.  34(5), 511