רה-אקטיבציה של HCV בחולים המקבלים טיפולים כנגד סרטן דווחה בעבר במחקרים רטרוספקטיביים. החוקרים ביקשו לקבוע באופן פרוספקטיבי את ההיארעות, הגורמים המנבאים והמשמעות הקלינית של רה-אקטיבציית HCV במהלך טיפול כנגד סרטן.

במסגרת המחקר חולי HCV קיבלו טיפול כנגד סרטן במרכז רפואי בודד בין נובמבר 2012 ליולי 2016. רה-אקטיבציה הוגדרה כעלייה של
HCV-RNA ≥1 log10 יחידות בינלאומיות/מיליליטר מנתוני בסיס והתפרצות הפטיטיס הוגדרה כעלייה של אמינו-טרנספראזות לפי 3 ומעלה מהגבול העליון התקין.

במחקר הוכללו 100 חולים, 50 עם ממאירויות המטולוגיות ו-50 עם ממאירויות סולידיות. רה-אקטיבציה אירעה ב-23 (23%) חולים ובכלל זה ב-18 (36%) חולים עם ממאירויות המטולוגיות ובחמישה חולים (10%) עם ממאירויות סולידיות. במודל חד-משתני, חולים עם רה-אקטיבציה לעומת חולים ללא רה-אקטיבציה היו בסיכון גבוה יותר לפתח לימפופניה ממושכת (חציון של 95 ימים לעומת 22 ימים; p=0.01) ולקבל ריטוקסימאב (44% לעומת 9%; p<0.0001), בנדמוסטין (22% לעומת 0%; p<0.001), סטרואידים במינון גבוה (57% לעומת 21%; p=0.001) או אנאלוגים של פורינים (22% לעומת 5%; p=0.02). ריטוקסימאב (יחס סיכויים= 9.52; p=0.001) וסטרואידים במינון גבוה (יחס סיכויים=5.05; p=0.01) נותרו מובהקים סטטיסטית באנליזה רב-משתנית.

מתוך 23 החולים עם רה-אקטיבציה, ל-10 (43%) הייתה התפרצות הפטיטיס. אף אחד מהחולים עם רה-אקטיבציה לא חווה אי ספיקה כבדית או תמותה הקשורה בכבד ב-36 שבועות לאחר תחילת הטיפול כנגד סרטן. 14 חולים עם התפרצות הפטיטיס (כולל שישה עם רה-אקטיבציה) הזדקקו להפסקת טיפול או הפחתת מינון של התרופות נוגדות הסרטן.

מסקנת החוקרים היא כי רה-אקטיבציה אירעה ב-23% מחולי ה-HCV שקיבלו טיפול נגד סרטן אך לרובם היה מהלך קליני שאינו משמעותי. עם זאת, רה-אקטיבציה יכולה להשפיע על תוכנית הטיפול בסרטן. הממצאים מרמזים כי זיהום HCV לא צריך להוות התווית נגד לטיפול נוגד סרטן ושלחולי ה-HCV צריכה להיות גישה למגוון טיפולים אונקולוגיים תוך ניטור צמוד.

מקור: 

Torres, H.A. et al.  (2017) Hepatology. 67(1), 36