מטרת מחקר זה הייתה לבחון את היעילות והבטיחות של מעכבי ה- PCSK9י(proprotein convertase subtilisin/kexin type 9) אבולוקומאב ואלירוקומאב.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים אקראיים שהשוו טיפול עם וללא מעכבי PCSK9. בעבודה הוכללו 35 מחקרים קליניים אקראיים בהשתתפות 45,539 חולים עם זמן מעקב ממוצע של 85.5 שבועות. הגיל הממוצע של החולים היה 61.0±2.8 שנים וערכי הבסיס הממוצעים של LDL-C היו 106±22 מ"ג/ד"ל.
טיפול עם מעכבי PCSK9 לעומת היעדר טיפול זה, נמצא כקשור בשיעור נמוך יותר של אוטם שריר הלב (2.3% לעומת 3.6%; יחס סיכויים: 0.72; רווח בר-סמך 95% 0.64-0.81; p<0.001), שבץ (1.0% לעומת 1.4%; יחס סיכויים: 0.80; רווח בר-סמך 95% 0.67-0.96; p=0.02) ורה-וסקולריזציה כלילית (4.2% לעומת 5.8%; יחס סיכויים: 0.78; רווח בר-סמך 95% 0.71-0.86; p<0.001). בסך הכול, לא נצפה הבדל מובהק סטטיסטית בתמותה כוללת (יחס סיכויים 0.71; רווח בר-סמך 95%: 0.47-1.09); p=0.12) או תמותה קרדיווסקולרית (יחס סיכויים 1.01; רווח בר-סמך 95% 0.85-1.19; p=0.95) בין שתי הקבוצות. בנוסף, נצפה קשר מובהק סטטיסטית בין רמות LDL-C בסיס נמוכות יותר ויתרון בהיבט תמותה כוללת (p=0.038). לא נצפה הבדל מובהק סטטיסטית בין תוצאים נוירוקוגניטיביים שליליים, מיאלגיה, סוכרת חדשה או החמרה בסוכרת קיימת ועלייה ברמות CPK או אנזימי כבד בשתי הקבוצות.
מסקנת החוקרים היא כי טיפול עם מעכבי PCSK9 נסבל היטב ומשפר תוצאים קרדיווסקולריים. למרות שלא נצפה יתרון לטיפול בהיבט תמותה כוללת ותמותה קרדיווסקולרית, ייתכן ויתרון זה יכול להיות מושג בחולים עם ערכי LDL-C בסיס גבוהים יותר.
מקור:
Karatasakis, A. et al. (2017) Journal of The American Heart Association. 6(12)
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
