מגזין

אבחון באמצעות פייסבוק

פרופ' ג'ראד גרדנר, פתולוג מומחה, משתמש בטוויטר ובפייסבוק כדי לאבחן גידולים סרטניים ולסייע לרופאים מרחבי העולם; האם זהו עתיד הרפואה?

פייסבוק, רשתות חברתיות (צילום: אילוסטרציה)

השימוש ברשתות החברתיות – פייסבוק, טוויטר, סנאפצ'אט ואינסטגרם – מתרחב בקצב מסחרר. עבור לא מעט צרכני תקשורת, במיוחד צעירים, רוב המידע היומי מגיע מהרשתות החברתיות, והוא בליל של חדשות, כתבות, פוסטים פרטיים, דעות, תמונות, קטעי וידיאו ועוד.

במציאות המשתנה הזו, עולה השאלה אם גם רופאים רשאים וצריכים לחלוק באמצעות הרשתות החברתיות עם עמיתיהם מידע הנוגע למטופלים, לניתוחים, למחלות ולחוויות אישיות. האם זה רעיון טוב להשתמש ברשת החברתית כרופא, לטובת אבחון?

אחד מהרופאים החלוצים בנוגע לשימוש בטוויטר לצרכים רפואיים הוא פרופ' ג'ראד גרדנר, מומחה לפתולוגיה ודרמטולוגיה באוניברסיטה למדעי הרפואה בארקנסו. הוא נחשב לאחד מהראשונים שרתמו את הרשתות החברתיות, שבהן הוא פעיל על בסיס יומי, לצורך עבודתו, כולל לאבחון ולייעוץ. יש לו אלפי עוקבים והוא מנהל גם קהילה רפואית וירטואלית שבה 47 אלף חברים - רופאים, אחיות, סטודנטים לרפואה, בעלי מקצועות אחרים ברפואה וגם חולים - בשתי קבוצות דיון בפייסבוק.

באוגוסט האחרון, למשל, העלה רופא ספרדי לטוויטר צילום רנטגן וצילומי מיקרוסקופ של ירך אדם. הצילומים לוו בהערה: "אני מודאג שמא יש למטופל שלי סרטן". דרך שרשרת של תיוגים הגיעה התמונה לפרופ' גרדנר, שראה את ההדמיות על צג המחשב שלו בעיר ליטל-רוק שבמדינת ארקנסו.

הוא התבונן בהן כמה דקות והן הזכירו לו דבר מה אחר שבו נתקל כמה פעמים בעבר: גידול שפיר הנראה כמו צורה נדירה של סרטן. פרופ' גרדנר המליץ לרופא הספרדי דרך הטוויטר לבצע מבחן דנ"א מולקולרי. כעבור ימים אחדים קיבל הודעה שאמנם כן – תוצאות המבחן העלו חד משמעי שהגידול לא היה סרטני.

רופא אחר שעושה שימוש גדל והולך באינטרנט הוא ד"ר רונלד ויינשטיין, מנהל תכנית הטלה-רפואה באוניברסיטת אריזונה. הוא יזם וקידם את מה שמכונה כבר טלה-פתולוגיה – שיגור הדמיות על גבי הרשת לצורך אבחון, ללמוד ולמחקר של מחלות. ד"ר ויינשטיין החל בכך כבר לפני כעשור ועתה מכונה לא אחת "אבי הטלה-פתולוגיה".

הוא כתב את המאמר הראשון בכתב עת רפואי בנושא הזה וגם ארגן את אירוע החלפת המידע הרפואי הראשון דרך האינטרנט בין ארה"ב לסין. לשם כך נעשה שימוש חלוצי בסיב אופטי של מערכת הטלפוניה הבינלאומית לשם העברת תמונות ברזולוציה גבוהה. אלא שככל שהפעילות הזאת הלכה והתרחבה גם עלו סוגיות חוקיות-משפטיות, רגולטוריות ואתיות.

רופא עסוק בעבודה על המחשב (צילום: אילוסטרציה)

"לרשת חברתית יש הרבה יתרונות שלא מוצאים בכתבי העת המסורתיים של הקהילה הרפואית"

בראיון שהעניק ד"ר ויינשטיין לא מכבר לאתר MedPage הוא אמר: "עולה למשל השאלה האם רופא שנמצא בצד השני של העולם, באיזה מקום מרוחק ומשתמש ברשת חברתית, מורשה לקבל מידע רפואי על חולה החי במדינה אחרת? האם מטופלים הנותנים מידע אישי לרופאים שלהם מסכימים לכך שהרופאים ישתפו בו עמיתים? מה ההשלכות של הפצת צילומים רפואיים בדרך מקוונת? האם המידע הנע ברשת החברתית הוא מאובטח? האם נשמרת הפרטיות והסודיות הרפואית בהתנהלות הזאת?"

פרופ' גרדנר הוא רופא צעיר, רק בן 35, והחל לאסוף חברים ועוקבים בכנסים רפואיים. ב-2013 יצר שתי בקבצות פייסבוק - האחת התמקדה במחלות ונגעי עור והאחרת בגידולים על עצמות ורקמות רכות. הרעיון היה שיעלה כמה מקרים מעניינים מבחינה רפואית כדי לחלוק עם עמיתיו הפתולוגים מידע בנושא, כדי ללמוד על מחלות.

עד מהרה הצטרפו לדיונים אנשים מכל העולם שהעלו תיאורי מקרים והציגו שאלות לרופאים בנוסח: "לפני שאקבל עצה רשמית מה לעשות, מה דעתך כיצד יש לנהל את המקרה?".

רופא מאפגניסטן, למשל, שלח לפרופ' גרדנר הדמיות פתולוגיות של גבר צעיר שעל צווארו, חזהו וחלקי גוף אחרים נראו גושי רקמה, קשריות. הוא ביקר אצל עשרות רופאים במשך השנים, דיווח הרופא האפגני, וקיבל טיפול לשחפת. גרדנר התבונן בצילומים שעלו על צג המחשב שלו וקבע כי לדעתו מדובר בזיהום פטרייתי. הוא הציע שהמטופל יעבור בדיקה ל-HIV משום שהפטרייה התפשטה על כל גופו. בדיקת ה-HIV סיפקה תוצאה שלילית.

עבודה על מחשב (צילום: אילוסטרציה)

"האם המידע הנע ברשת החברתית הוא מאובטח? האם נשמרת הפרטיות והסודיות הרפואית בהתנהלות הזאת?"

גרדנר שיגר לרופא האפגני, דרך פייסבוק, פרק שלם מספר שהיה שותף בכתיבתו ושבו מתוארים איכרים שלעתים קרובות נדבקים בזיהום פטרייתי החודר דרך פצע קיים בעור. הפטריות משגשגות על הקרקע ועל צמחים. הרופא האפגני החליט לחקור לעומק את המטופל שלו וכך הוברר שהיה מעורב בתאונת דרכים שבה "הועף" ממכוניתו לתוך שדה.

"יתכן שהפטרייה חדרה דרך פצעים קטנים ורבים בעת שהוא התרסק לתוך השדה", כתב פרופ' גרדנר לעמיתו. הוא הציע לטפל בחולה כמקובל נגד פטריות, ואמנם בתוך זמן לא רב מצבו של החולה השתפר. הרופא דיווח על כך לאחר סדרה של כמה ביקורים שהמטופל הגיע למרפאתו.

עתה פרופ' גרדנר פעיל גם בערוצי סנפצ'אט ויו-טיוב והוא מעלה סרטוני וידיאו ותמונות המיועדות להדרכת רופאים-עמיתים. לפני שנתיים הצטרך לאינסטגרם והוא מעלה הדמיות של תאי רקמות כדי להמחיש לעמיתיו היבטים הנוגעים למחלות חדשות.

הוא גם משתמש ברשת חברתית כדי לתקשר ישירות עם אנשים שאובחנו עם מחלות נדירות שרוצים לדעת יותר על מחלותיהם. "אישה אחת פנתה בשאלה: יש לי סוג נדיר של סרטן שנגרם עקב פגם בדנ"א שלי. אם פירוש הדבר שיילדי יירשו את מחלתי?" הוא השיב לה כי "עם סוג הסרטן הזה אין סיכון מוגבר שילדך יחלה. המוטציה הזאת איננה עוברת בתורשה".

"אני מניח שאותה אם מודאגת לא עצמה עין עד שקיבלה ממני את התשובה המרגיעה. נדרשו לי רק 30 שניות כדי לספק את ההסבר", אמר פרופ' גרדנר.

לגבי סוגיית הפרטיות אמר פרופ' גרדנר: "יש הקפדה על כך שמן התמונות וההדמיות שעולות לרשת לא יתאפשר בכל דרך שהיא לזהות את החולה שבו מדובר. ולכן אין צורך לקבל את אישור החולה עצמו להעלות לרשת חברתית תמונה הנוגעת למחלתו. אין כך שום הפרה של אתיקה או חוק". בשנה שעברה פירסם בנושא מאמר ב-The American Medical Association Journal of Ethics.

פרופ' גרדנר תקיף בדעתו ש"זה דווקא דבר טוב שכל מה שעולה ברשת חברתית הוא פתוח לציבור. אם משהו לא בסדר כל אחד יכול מיד ליצור אתי קשר. לרשת חברתית יש הרבה יתרונות שלא מוצאים בכתבי העת המסורתיים של הקהילה הרפואית".

הוא סבור ש"רשת חברתית היא מקום נהדר לאנשים שחושבים מחוץ לקופסה, אחרת מעמיתים שבוחנים אפשרויות שונות לפתרון בעיות. אבל אין ספק שרשת חברתית לא באה במקום פגישה פנים-אל-פנים עם הרופא המטפל, פגישת ייעוץ, אבחון או טיפול. על הרופאים להשתמש בערוצי הרשתות בזהירות רבה".

עוד סיפר פרופ' גרדנר כי בכל יום נתון הוא מצוי בתקשורת ברשת עם לפחות 20 אנשים. הוא מקבל תמונות, בוחן אותן. "גם היו מקרים שהשבתי לרופא-עמית שאינני יודע". אבל לעתים הוא מנהל ויכוח ער עם עמיתיו הרופאים במיוחד כשמדובר בניתוח ממצאי הדמיות. "היה לי מקרה שהגיע מהודו. קיבלתי תמונות והדמיות מפניו של ילד חולה. הרופאים ההודים טענו שלדעתם מדובר בסרטן. שללתי אבחנה זאת, והזהרתי אותם שניתוח פולשני ישאיר צלקות לכל החיים בפניו של הילד. לצערי, לאחר סדרה של התקשרויות בינינו, הרופאים ההודים ניתקו מגע. עד היום אינני יודע מה עלה בגורלו של אותו ילד".

ההשלכות של היותו של פרופ' גרדנר "רופא מחובר", היא שהוא איננו נפרד לרגע גם מהאיפון שלו. לא אחת הוא קורא מיילים תוך כדי שהוא מתגלח, כאשר ישב על כיסא הספר לו, ואפילו כאשר עמד בתור לדיסני-וורלד בעת חופשה משפחתית, סיפר.

נושאים קשורים:  מגזין,  פרופ' ג'ארד גרדנר,  פייסבוק,  טוויטר,  רשתות חברתיות,  אבחון,  ייעוץ,  רפואה מקוונת,  אתיקה
תגובות
 

על פניו זהו עתיד כל תחום מיקצועי באשר הוא! הקמת רשתות מיקצועיות דרכן ניתן יהייה לחלוק יידע וכן להתיעץ!