כבר שנים ארוכות למדינת ישראל אין מדיניות בריאות, ובטח שלא מדיניות בריאות עקבית, לכידה וסדורה, שנובעת מראייה לאומית ארוכת טווח המותאמת לצרכים של אוכלוסיית המדינה.

לקריאה נוספת:

בעצם, גם היעדר מדיניות בריאות יציבה, ברורה ומתוקצבת כראוי הוא סוג של בחירה — בחירה במדיניות שדה-פקטו שוחקת ומחלישה את מערכת הבריאות הציבורית ואת אמון הציבור בה. זו מדיניות בריאות שמיישמת בפועל תפישה מקרו־כלכלית שמתמרצת עלייה עקבית בהוצאה הפרטית לבריאות.

"היעדר מדיניות בריאות ברורה, עקבית ומתוקצבת הוא אחת הסכנות הגדולות ביותר לתפקודה של מערכת הבריאות הציבורית"

התפטרותו של שר הבריאות יעקב ליצמן היא רק סממן נוסף לטרגדיה ארוכת השנים שפוקדת את מערכת הבריאות הישראלית. בריטואל שחוזר על עצמו אחת לתקופה, שוב חווה מערכת הבריאות טלטלה וחוסר יציבות מיניסטריאלית. מ–1986 ועד היום כיהנו במשרד הבריאות 23 שרים (חלק מהם כיהנו יותר מפעם אחת) — ובממוצע בכל 1.5–2 שנים נכנס למשרד הבריאות שר חדש. מה הפלא, אם כך, שכבר שנים ארוכות מערכת הבריאות מיטלטלת בים סוער של רפורמות, תוכניות, הצעות חוק פרטיות ויוזמות — אך ללא שום מדיניות בריאות לאומית סדורה?

היעדר מדיניות בריאות ברורה, עקבית ומתוקצבת הוא אחת הסכנות הגדולות ביותר לתפקודה של מערכת הבריאות הציבורית. מערכת הבריאות מונה כ–200 אלף עובדים במוסדות שונים ובתחומים מגוונים, ומספקת שירות חיוני לכלל אזרחי ישראל. בשל מאפייניה הייחודיים — כמו הכשרות ארוכות של כוח אדם ותכנון מורכב של תשתיות — היא חייבת יציבות, ודאות ותכנון קפדני וארוך טווח.

זה בדיוק ההפך מכל מה שקורה כיום במערכת הבריאות, שחווה רצף בלתי־פוסק של רפורמות. כך למשל, רק בתקופה האחרונה נחשפה מערכת הבריאות לשינוי ההסדרים בביטוחים המשלימים, חוק הצינון לרופאים, הגבלת התחרות בבריאות והתוכנית לקיצור תורים.

בהיעדר מדיניות בריאות לאומית יציבה, הנזק מריבוי רפורמות מהותיות, כמו גם הדרך שבה הן עושות את דרכן למערכת הבריאות וחוסר העקביות ביניהן, עולה על התועלת הצפויה.

רפורמות בתחום הבריאות אינן עומדת בפני עצמן. כמו בחוק הכלים השלובים או באפקט הפרפר, כל מהלך שנעשה במערכת הבריאות משנה את האיזונים הקיימים ומשפיע במישרין ובעקיפין על מגוון של ממדים. השפעתם השלילית של המהלכים עשויה להתברר ולהתבהר רק כעבור שנים — פרק זמן שעשוי להנציח עיוות, או להקשות את תיקון הנזק שכבר נעשה.

"בהיעדר מדיניות בריאות לאומית ברורה — ידם של בעלי האינטרסים וקבוצות הכוח על העליונה"

בנוסף, ובהיעדר מדיניות בריאות לאומית ברורה — ידם של בעלי האינטרסים וקבוצות הכוח על העליונה. בעלי אינטרסים כלכליים ואחרים נהנים מהבלבול, הפחד וחוסר הוודאות ופשוט מעצבים את המציאות בשטח (כמו בכפל הביטוחי המיותר או בהסטת מטופלים מהשירות הציבורי לפרטי). האינטרסים שלהם אינם עולים בהכרח בקנה אחד עם טובתו של הציבור, אבל הוא זה שמשלם את החשבון.

נוכח ההשפעה ההרסנית של חוסר היציבות המיניסטריאלית על מערכת הבריאות, ובטרם רצים להכריז על עוד רפורמה, ראוי שהפוליטיקאים והפקידות המקצועית יבינו ויפנימו את החשיבות הקריטית של גיבוש וניהול מדיניות בריאות ארוכת טווח המותאמת לצורכי האוכלוסייה.

עד שתגובש מדיניות כזו, אם בכלל, חשוב לוודא שכל רפורמה בתחום הבריאות תכלול תוכנית מדידה ותתבסס על נתונים ועל בדיקת רוחב קפדנית ומעמיקה. נדרש מנגנון שיודע לנטר את ההשלכות של המדיניות, ומאפשר לכייל ולתקן עיוותים בזמן אמת.

* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "דה מרקר"