דעות

23 שרי בריאות בשלושה עשורים - הטרגדיה של מערכת הבריאות הישראלית

כשכל שר בריאות מכהן בממוצע 1.5-2 שנים בלבד, מה הפלא שערכת הבריאות מיטלטלת בים סוער של רפורמות, תוכניות, הצעות חוק פרטיות ויוזמות - אך ללא שום מדיניות בריאות לאומית סדורה?

כבר שנים ארוכות למדינת ישראל אין מדיניות בריאות, ובטח שלא מדיניות בריאות עקבית, לכידה וסדורה, שנובעת מראייה לאומית ארוכת טווח המותאמת לצרכים של אוכלוסיית המדינה.

לקריאה נוספת:

בעצם, גם היעדר מדיניות בריאות יציבה, ברורה ומתוקצבת כראוי הוא סוג של בחירה — בחירה במדיניות שדה-פקטו שוחקת ומחלישה את מערכת הבריאות הציבורית ואת אמון הציבור בה. זו מדיניות בריאות שמיישמת בפועל תפישה מקרו־כלכלית שמתמרצת עלייה עקבית בהוצאה הפרטית לבריאות.

"היעדר מדיניות בריאות ברורה, עקבית ומתוקצבת הוא אחת הסכנות הגדולות ביותר לתפקודה של מערכת הבריאות הציבורית"

התפטרותו של שר הבריאות יעקב ליצמן היא רק סממן נוסף לטרגדיה ארוכת השנים שפוקדת את מערכת הבריאות הישראלית. בריטואל שחוזר על עצמו אחת לתקופה, שוב חווה מערכת הבריאות טלטלה וחוסר יציבות מיניסטריאלית. מ–1986 ועד היום כיהנו במשרד הבריאות 23 שרים (חלק מהם כיהנו יותר מפעם אחת) — ובממוצע בכל 1.5–2 שנים נכנס למשרד הבריאות שר חדש. מה הפלא, אם כך, שכבר שנים ארוכות מערכת הבריאות מיטלטלת בים סוער של רפורמות, תוכניות, הצעות חוק פרטיות ויוזמות — אך ללא שום מדיניות בריאות לאומית סדורה?

היעדר מדיניות בריאות ברורה, עקבית ומתוקצבת הוא אחת הסכנות הגדולות ביותר לתפקודה של מערכת הבריאות הציבורית. מערכת הבריאות מונה כ–200 אלף עובדים במוסדות שונים ובתחומים מגוונים, ומספקת שירות חיוני לכלל אזרחי ישראל. בשל מאפייניה הייחודיים — כמו הכשרות ארוכות של כוח אדם ותכנון מורכב של תשתיות — היא חייבת יציבות, ודאות ותכנון קפדני וארוך טווח.

זה בדיוק ההפך מכל מה שקורה כיום במערכת הבריאות, שחווה רצף בלתי־פוסק של רפורמות. כך למשל, רק בתקופה האחרונה נחשפה מערכת הבריאות לשינוי ההסדרים בביטוחים המשלימים, חוק הצינון לרופאים, הגבלת התחרות בבריאות והתוכנית לקיצור תורים.

בהיעדר מדיניות בריאות לאומית יציבה, הנזק מריבוי רפורמות מהותיות, כמו גם הדרך שבה הן עושות את דרכן למערכת הבריאות וחוסר העקביות ביניהן, עולה על התועלת הצפויה.

רפורמות בתחום הבריאות אינן עומדת בפני עצמן. כמו בחוק הכלים השלובים או באפקט הפרפר, כל מהלך שנעשה במערכת הבריאות משנה את האיזונים הקיימים ומשפיע במישרין ובעקיפין על מגוון של ממדים. השפעתם השלילית של המהלכים עשויה להתברר ולהתבהר רק כעבור שנים — פרק זמן שעשוי להנציח עיוות, או להקשות את תיקון הנזק שכבר נעשה.

"בהיעדר מדיניות בריאות לאומית ברורה — ידם של בעלי האינטרסים וקבוצות הכוח על העליונה"

בנוסף, ובהיעדר מדיניות בריאות לאומית ברורה — ידם של בעלי האינטרסים וקבוצות הכוח על העליונה. בעלי אינטרסים כלכליים ואחרים נהנים מהבלבול, הפחד וחוסר הוודאות ופשוט מעצבים את המציאות בשטח (כמו בכפל הביטוחי המיותר או בהסטת מטופלים מהשירות הציבורי לפרטי). האינטרסים שלהם אינם עולים בהכרח בקנה אחד עם טובתו של הציבור, אבל הוא זה שמשלם את החשבון.

נוכח ההשפעה ההרסנית של חוסר היציבות המיניסטריאלית על מערכת הבריאות, ובטרם רצים להכריז על עוד רפורמה, ראוי שהפוליטיקאים והפקידות המקצועית יבינו ויפנימו את החשיבות הקריטית של גיבוש וניהול מדיניות בריאות ארוכת טווח המותאמת לצורכי האוכלוסייה.

עד שתגובש מדיניות כזו, אם בכלל, חשוב לוודא שכל רפורמה בתחום הבריאות תכלול תוכנית מדידה ותתבסס על נתונים ועל בדיקת רוחב קפדנית ומעמיקה. נדרש מנגנון שיודע לנטר את ההשלכות של המדיניות, ומאפשר לכייל ולתקן עיוותים בזמן אמת.

* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "דה מרקר"

נושאים קשורים:  דעות,  מערכת הבריאות,  שר בריאות,  מינויים,  יעקב ליצמן,  התפטרות,  רפורמות,  יציבות,  תקציב
תגובות
 

עדי היקר,
כל מילה בסלע!
לפני למעלה מ30 שנה (1986), כשנתבקשתי לכהן כמנכ'ל משרד הבריאות , התניתי את נכונותי ובכתב, כי אחד מן הנושאים המרכזיים בהם אעסוק (השני מיחשוב המערכת) יהיה גיבוש מדיניות ארווכת טווח, ומתואמת עם WHO שהיה אז פעיל ובמאמץ מרכזי בגיבוש העקרון "בריאות לכל בשנת 2000".
תוך שנת 1987 הבנתי כי "הקברניטים דאז" אינם עומדים בהתחייבותם כלפיי ופרשתי....
ב- 30 השנים האארונות המשיכה המערכת להתרסק (ראה מינוי מנכ'ל אינו-רופא, ראה המשבר(!) במחסור בכ'א שגרמה פתיחתו של ביה'ח באשדוד , ראה המשבר הנורא מכולם במח' ההמטו אונקולוגית לילדים בהדסה, וצפה את המחסור המחמיר באחיות ורופאים מומחים במקצועות שונים.)
הר'י חייבת להתעשת, לזקוף קומתה ויחד עם גורמים ציבוריים נאורים להרים את הכפפה לשיקום המערכת , המוערכת ברחבי-תבל כמצטיינת....
חג אורים שמח, פרופ' תיאו דב גולן.

אנונימי/ת
14.12.2017, 19:51

משמועות:
המצב באסותא אשדוד קטסטרופלי. יחצנו את המיון ("אצלנו אין וילונות - יש חדרים במיון. לכל אחד יש פרטיות") - אבל יש רק 2 פנימיות ואין מה לעשות עם החולים שזקוקים לאשפוז. ברור שהמצב ילך ויחמיר כשבית החולים יפתח על כל מחלקותיו. ככה זה שאין נהג קטר לרכבת הדוהרת שנקראת מערכת הבריאות...

17.12.2017, 19:12

אין מה לדאוג."היד הנעלמה" שמסדירה את הכל לפי הצע וביקוש תסדיר כל זאת.דרוין קרא לזה "Survival of the fittest"

18.12.2017, 06:45

פרופסור גולן נכבדי! משבר כח האדם ובעיקר משבר חוסר הרופאים לא התחיל באסותא אשדוד. המשבר מקורו בהתעלמות מוחלטת במשך שנים של משרד הבריאות. ספר תוכניות העבודה של המשרד אינו מזכיר במילה אחת את בתי הספר לרפואה. מידי שנה מתקבלים מספר מצומצם של סטודנטים לא בגלל חוסר התאמה, אלא בגלל שיקולי תקציב של האוניברסיטאות, חלק ממקומות הלימוד מוקצים לסטודנטים מחו"ל שמשלמים יותר כסף, חלק מהמקומות ל"העדפה מתקנת" (אפלית אוכלוסיות רגילות לטובת אוכלוסיות שמציגות באור חיובי יותר את הנהלת האוניברסיטאות).
משרד הבריאות הותיר וואקום, ובהעדר התערבות מהירה יהיו שלושה פתרונות אפשריים: הבאת רופאים "זולים" מחו"ל או הקמת מרכזי אבחון מרחוק בחו"ל למשל בתחום רדיולוגיה או הכשרה מהירה של עוזרי רופא.

30 שנה 23 שרי בריאות והרבה פחות רופאים.

אנונימי/ת
27.12.2017, 10:01

דבריך רצופים אי דיוקים.
היו מספר וועדות שדנו במספר המקומות בבתי הספר לרפואה. מספר הסטודנטים באוניברסיטאות הכפיל את עצמו, ואף נוספו מסלולים חדשים.
האוניברסיטאות אינן יכולות על דעת עצמן כך סתם להוסיף מקומות. הלימודים אינם מסתיימים באוניברסיטה, אלא יש צורך בשדות קליניים בבתי החולים. וזה עוד לפני שדברתי על תקנים להתמחות.
אינני יודע מהיכן הבאת את הקצאת מקומות ל"העדפה מתקנת". ההקצאה היחידה שיש היא לעתודאים. כדאי שתביא סימוכין לדברייך או תחזור מההכפשות.
מספר הרופאים לאלף נפש בישראל הוא ממש לא נמוך ביחס למדינות ה OECD, ואף מעבר לממוצע.

בקיצור- כדאי לבדוק את העובדות בטרם מפריכים לאוויר דברים לא מבוססים.