למרות שנגיף הזיקה לרוב גורם למחלה מוגבלת עצמית, סיבוכים הקשורים בנגיף כדוגמת פגמים מולדים ותסמונת גיליאן-ברה תועדו היטב. כיום לא קיימים חיסונים מאושרים כנגד הנגיף.

מחקר זה הינו מסוג פאזה 1, תווית פתוחה, בו בוצעה הערכה של הבטיחות והאימונוגניות של חיסון DNA סינטטי (GLS-5700) המקודד לפרה-ממברנה ולחלבוני מעטפת הנגיף. המחקר בוצע בשתי קבוצות בהשתתפות 20 אנשים בכל קבוצה. המשתתפים קיבלו 1 מ"ג או 2 מ"ג של החיסון באופן תוך-עורי ולאחר מכן בוצעה אלקטרופורציה בתחילת המחקר ושבועות 4 ו-12.

הגיל החציוני של המשתתפים היה 38 שנים ומתוכם 60% היו נשים. 78% היו ממוצא לבן (30% היספני) ו-22% ממוצא שחור. באנליזת הביניים לאחר 14 שבועות (לאחר מתן המנה השלישית של החיסון) לא נצפו תופעות לוואי משמעותיות. תגובות מקומיות באתר ההזרקה (כאב, אודם, נפיחות וגרד) אירעו בכ-50% מהמשתתפים. לאחר המנה שלישית של החיסון, נוגדנים קושרים זוהו בכל המשתתפים עם טיטר גאומטרי ממוצע של 1,642 ו-2,871 במשתתפים שקיבלו 1 מ"ג ו-2 מ"ג בהתאמה. נוגדנים מנטרלים התפתחו ב-62% מהדגימות של תאי Vero. בתתקין תאי עצב, נצפתה חסימה של 90% מהנגיף ב-70% מדגימות הסרום וחסימה של 50% ב-95% מדגימות הסרום. הזרקה תוך-פריטוניאלית של סרום לאחר קבלת חיסון הגנה על 103 מתוך 112 עכברים עם "נוק-אאוט" ל-IFNAR (גנים המקודדים לקולטני אינטרפרון אלפא ובטא) שקיבלו מנה קטלנית של נגיף זיקה מזן PR209. כלל העכברים שקיבלו את סרום הבסיס לא שרדו. שרידות הייתה תלויה בטיטר הנטרול.

מסקנת החוקרים היא כי במחקר פאזה 1 זה, חיסון DNA גרם לתגובה חיסונית כנגד זיקה. יש צורך במחקרים נוספים על מנת להעריך באופן מקיף יותר את יעילות ובטיחות החיסון.

מקור: 

Tebas, P. et al.  (2017) NEJM. DOI: 10.1056/NEJMoa1708120