מטרת סקירה שיטתית זו הינה להעריך את היעילות והבטיחות של לירגלוטיד לעומת סיטגליפטין בשילוב עם מטפורמין בחולי סוכרת סוג 2 ולספק בסיס ראייתי לשימוש קליני.

לטובת העבודה החוקרים סקרו את מאגרי המידע Web of science,י PubMed,יCochrane library,יCNKI, ו- Wanfang. מחקרים מבוקרים אקראיים בלבד (RCT) שהשוו בין לירגלוטיד לסיטגליפטין בשילוב עם מטפורמין ובוצעו עד ה-31 לאוגוסט 2016 נכללו בעבודה. המידע הוצא באופן עצמאי על ידי שני סוקרים ומודל אפקטים אקראיים וקבועים יושם על מנת לנתח תוצאים שבוטאו כיחס סיכויים או הבדל ממוצע עם רווחי סמך של 95% עבור המצבים השונים.

החוקרים כללו בניתוח התוצאות חמישה RCT בהשתתפות 1,440 חולים. בהשוואה לסיטגליפטין, משתתפים בקבוצת הלירגלוטיד שקיבלו מינון של 1.2 מ"ג או 1.8 מ"ג עם מטפורמין הצליחו להפחית יותר את ההמוגלובין המסוכרר באופן מובהק סטטיסטית (p<0.00001; הבדל ממוצע- 0.35-, רווח בר סמך 95%: -(1.12-)-0.51). בנוסף, חולים שקיבלו לירגלוטיד במינון 1.8 מ"ג ירדו יותר במשקל באופן מובהק סטטיסטית (p<0.00001, הבדל ממוצע- 1.12-, רווח בר-סמך 95%: (0.70)-1.54-). עם זאת, לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בהפחתת לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי בין שתי הקבוצות. ההיארעות של תופעות לוואי גסטרואינטסטינליות הייתה גבוהה באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת הלירגלוטיד לעומת קבוצת הסיטגליפטין.

תוצאות מטה אנליזה זו מעידות כי הוספת טיפול עם לירגלוטיד למטפורמין יכול להפחית רמות המוגלובין מסוכרר ולהפחית אובדן משקל גוף. עם זאת, תופעות לוואי גסטרואינטסטינליות היו נפוצות בקבוצת הלירגלוטיד.

מקור: 

Li, M. et al. (2017) Medicine (Baltimore).  96(39), e8161