קוצר נשימה במחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) אינו תואם לעיתים קרובות לפתופיזיולוגיה של דרכי האוויר. שיקום ריאתי משפיע בצורה משמעותית על קוצר נשימה ללא השפעה של תפקוד ריאתי. הקשרים נלמדים משפיעים על מנגנונים מוחיים של תפיסה סנסורית. החוקרים שיערו כי שינויים בקוצר נשימה עם שיקום ריאתי יכולים להיות מוסברים על ידי שינוי בייצוג העצבי של אסוציאציות נלמדות.

במחקר השתתפו 31 חולים עם COPD בהם נבחן כיצד שיקום ריאתי משפיע על הקשר בין פעילות מוחית במהלך רמז שפתי למשימה הקשורה בקוצר נשימה (באמצעות MRI פונקציונאלי) ומדידות קליניות ופיזיולוגיות של קוצר נשימה.

החוקרים מצאו כי שינויים ברמיזות שפתיות לקוצר נשימה קשורים ביחס חיובי עם שינויים באינסולה ובקורטקס הסינגולייט הקדמי. שינויים בחרדה וקוצר נשימה נמצא כקשורים ביחס שלילי עם הפעלת מסלולים מוטוריים ומסלולי קשב. פעילות בסיס באינסולה, בקורטקס הסינגולייט הקדמי וקורטקס הפרה-פרונטלי נמצאה כקשורה בשיפורים בקוצר נשימה וחרדה הקשורה בקוצר נשימה.

מסקנת החוקרים היא כי שיקום ריאתי קשור בשינויים בתגובה עצבית המיוחסים לאסוציאציות קוצר נשימה נלמדות. אסוציאציות אלו בסופו של דבר יכולות להשפיע על התפיסה של קוצר נשימה. ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של התייחסות לאסוציאציות נלמדות במסגרת הטיפולים ל-COPD ומדגימים כיצד הדמיה מוחית יכולה לתרום לריבוד חולים וגישה טיפולית מותאמת אישית.

מקור: 

Herigstag, M. et al.  (2017) European Respiratory Journal. 50, 1701029