מחקרים

האם טיפול עם טוסטסטרון אנדקנואט משפיע על תפקוד אורינרי?

מחקר זה מצא כי תפקוד אורינרי בגברים עם היפוגונדיזם משתפר לאחר שמונה שנים של טיפול עם טסטוסטרון אנדקנואט בהשוואה לגברים שלא קיבלו טיפול

ערמונית, התייעצות עם אורולוג (צילום: אילוסטרציה)
ערמונית, התייעצות עם אורולוג (צילום: אילוסטרציה)

ראיות ארוכות טווח על השפעתו של טיפול עם טסטוסטרון על תפקוד אורינרי בגברים הסובלים מהיפוגונדיזם קיימות בעיקר ממחקרים תצפיתיים ללא קבוצת ביקורת. עבודה זו מציגה נתוני מאגר מידע הכוללים קבוצת ביקורת שלא קיבלה טיפול.

במחקר השתתפו 656 גברים עם רמות טסטוסטרון השוות או נמוכות מ-350 ננוגרם/ד"ל ותסמיני היפוגונדיזם. 360 משתתפים קיבלו טסטוסטרון אנדקנואט (TU) במינון 1000 מ"ג ל-12 שבועות לאחר הפוגה ראשונית של 6 שבועות (קבוצת הטיפול). 296 גברים לא רצו לקבל TU ושימשו כקבוצת ביקורת. הבדלים לאורך זמן בין הקבוצות הושוו על ידי מודל אפקטים מעורבים. הבדלים תוקננו לגיל, משקל, היקף מותניים, לחץ דם, גלוקוז בצום, ליפידים ואורח חיים על מנת להסביר הבדלי בסיס בין שתי הקבוצות. על מנת לתקף את התוצאות עוד יותר, בוצעה התאמה עבור 82 גברים בכל קבוצה בהיבט גיל, BMI והיקף מותניים.

הגיל הממוצע היה 57.4±7.3 שנים בקבוצת הטיפול ו-64.8±4.3 בקבוצת הביקורת. זמן מעקב חציוני היה שבע שנים עבור שתי הקבוצות. בקבוצת הטיפול, IPSS ירד מ-6.4±4.0 ל-2.1±1.0 עם שינוי של 5.0 נקודות מנתונים הבסיס. בקבוצת הביקורת IPSS עלה מ-4.5±2.0 ל-6.5±2.6 לאחר שמונה שנים (p<0.0001 עבור שתי הקבוצות). נפח שתן שיירי ירד מ-47.3±22.8 ל-13.7±4.6 מיליליטר בקבוצת הטיפול ועלה מ-48.3±16.3 ל-64.5±22.2 בקבוצת הביקורת. נפח ערמונית עלה מ-29.2±10.4 ל-31.1±11.5 מ"ל בקבוצת בקבוצת הטיפול (p<0.0001) וירד מ-34.5±5.9 ל-33.5±12.0 בקבוצת הביקורת.

מסקנת החוקרים היא כי תפקוד אורינרי משתפר ונשמר לאורך זמן ממושך על ידי טיפול עם טסטוסטרון בגברים הסובלים מהיפוגונדיזם ומתדרדר בגברים לא מטופלים. שינויים אלו אינם תלויים בנפח הערמונית.

מקור: 

Haider, A. et al. (2017) The Journal of Urology. 197(4), e620.

נושאים קשורים:  מחקרים,  טסטוסטרון,  היפוגונדיזם,  נבידו,  טסטוסטרון אנדקנואט,  ערמונית,  שתן
תגובות