לחלק א'
לחלק ב'

הקשיבו למצוקת החולה
פרופ' ברי קפלן, מומחה למיילדות וגניקולוגיה, מנהל מחלקת יולדות, מעייני הישועה: "תן למטופלת לספר כל מה שמציק לה. אנמנזה טובה מהווה בסיס מוצק לאבחנה ולטיפול".

 

 

 

גלו רגישות תרבותית
ד"ר מוחמד עדוי, מנהל יחידת ראומטולוגיה, המרכז הרפואי פוריה: "מה צריך רופא צעיר ואף בכיר כדי לשרוד את המערכת? ראשית, מחויבות למטופל ותודעת שירות. חובת הרופא להיות מעודכן בתחום הרפואי שבו הוא עוסק ולהפנים שהוא הכתובת האחרונה לעזרה רפואית. אתיקה רפואית היא גם מנגנון להגנה על הרופא עצמו, יחד עם אמפתיה ואנושיות. יושר ויושרה בעבודה היומית, להיות כן ולדבר בגובה העיניים. בישראל, מגוון גדול ביותר של תרבויות ועל כל רופא לגלות רגישות תרבותית. לזהות את מצוקת האחר הוא כלי חשוב להצלחת הרופא אך חשוב גם לזהות חוסר יכולת בעצמך. נדרשים גם ביטחון עצמי גבוה, מודעות עצמית ויכולת להתמודד עם תנאי אי ודאות ובתנאי לחץ. לרופא נדרשת יוזמה בניהול ובהובלת פרויקטים מחקריים וכמובן, פתיחות - לחיות את הסביבה עם דרגת פתיחות גבוהה לכולם, גם בהקשרים לא רפואיים".

הצילו את החולה
ד"ר משה ארוך, רופא משפחה, ילדים וספורט, רופא קרבי במיל': "עצה משדה הקרב הצבאי לשדה הקרב האזרחי: תמיד תחשוב שאתה הרופא האחרון שרואה את החולה. כך תיתן את כולך".

 

 

 

גלו צניעות ובעיקר חמלה
ד"ר אמי שופמן, פסיכיאטר, מנהל לשעבר של המכון הירושלמי לטיפול בבעיות סמים ותרופות במרכז לבריאות הנפש איתנים - כפר שאול: "הבסיס לרפואה הוא מוסר גבוה ואלטרואיזם (היפוקרטס צדק). אסור לנו לזנוח אותם למרות הפיתויים הרבים. הכלים: צניעות, ענווה, סבלנות ובעיקר חמלה".

 

ענווה מצילה חיים
ד"ר יובל טל, מנהל היחידה לבריאות העובד ומנהל היחידה לאימונולוגיה קלינית ואלרגיה, המרכז הרפואי הדסה: "לאחר שנים של לימוד ושנים רבות של ניסיון, אנו למדים בהדרגה כמה רבים הדברים שאיננו יודעים. כמה רבים החורים בתיאוריות. הלחץ וכמות המטלות עולים על הזמן שמוקצב לנו לפעול ואז עלינו לזכור שני דברים: הראשון: ענווה! ענווה מצילה חיים! תמיד קיימת האפשרות שאנו טועים, תמיד יש את הסיכוי שמישהו יודע משהו שאנחנו לא יודעים. תמיד יהיה ערך מוסף להקשבה למטופל בסבלנות, הרי הוא יודע ממה הוא סובל, ובמקרים רבים הקשבה זו תניב את האבחנה הנכונה. להקשבה לצוות על כל דרגותיו יש ערך מוסף ניכר. גם חבר צוות 'זוטר' ראוי להקשבה. יש להקשיב בכבוד ובסבלנות לסטודנט שבדק את המטופל, שכן במקרים רבים דבריו הם דברי טעם שנובעים מ'המקום הנכון'.
"השני: אתם חייבים לשריין זמן לעצמכם ולקרובים לכם. זמן אינו דבר שחוזר ויש לגלות לכך מחויבות שאינה פחותה מזו שאתם מעניקים למטופלים שלכם. תדאגו לעצמכם, תחומי העניין הנוספים ישמרו עליכם ויהוו מקור של כוח בכל שלב של חייכם. בהצלחה, המון בהצלחה, בדרך המדהימה שאתם מתחילים".

הקשיבו לאחיות, הן ראו הרבה
פרופ' יהודה רוט, מנהל המחלקה לאף-אוזן-גרון, המרכז הרפואי וולפסון: "היית תמיד הכי מוצלח(ת) – בגן, בבית הספר, ועכשיו את(ה) שוליה בין טובים כמוך. תשתדל(י) להיות צנוע(ה), להקשיב לסובבים אותך, לזכור שמותר להיכשל. כדאי לעיין שוב בשבועת הרופא ולחדש את הברית. כדאי להקשיב לאחיות במחלקה, בחדר המיון, בחדר ניתוח. הן כבר ראו ולמדו הרבה יותר ממך. סקרנות וחקרנות הן חיוניות כדי להיות מטפל(ת) טוב(ה) יותר וכדי ליהנות מעבודתך".

היו מצוינים בכל משימה
פרופ' גדעון בכר, מנהל מערך אא"ג וכירורגיית ראש צוואר, המרכז רפואי רבין: "מאחל לך להיות חד ומקצועי. לשאוף למצוינות בכל משימה. לזכור שמאחורי כל אבחנה נמצא מטופל שהוא אדם שלם - טפל באדם ולא רק במחלה. אל תפסיק להיות סקרן. שריין זמן למשפחה. תתרחק מבינוניות ומאנשים שליליים. ובעיקר, תיהנה לעסוק במקצוע המדהים ביותר שיש לך הזכות לעסוק בו".

הקפידו על בדיקה גופנית מקיפה
ד"ר סיון גושן, מנהלת מחלקת אף אוזן גרון וניתוחי צוואר, המרכז הרפואי פוריה: "בדיקה גופנית מקיפה היא עדיין בדיקה קצרה. אל תעשה הנחות. היא תציל אותך לא פעם מבושות ומטעויות. האזן בקפדנות לדברי החולה. לרוב, האבחנה, גם המסובכת יותר, נמצאת בדבריו. נקראת באמצע הלילה לבדוק חולה? קל וקצר יותר לגשת ולבדוק החולה כי ויכוחים עם האחות או הרופא במיון רק יגזלו זמן ועצבים וכך או כך, בסופו של דבר הרי תבדוק את החולה".

אין תחליף לקשר בלתי אמצעי
ד"ר קובי אסף, מנהל מלר"ד, הדסה עין כרם: "אבני היסוד ברפואה טובה היו ונשארו: היכולת להאזין למטופל בסבלנות ולשאוב ממנו כל מידע רלוונטי למחלתו; ביצוע בדיקה גופנית יסודית וזהירה; שילוב סיפור המחלה ותוצאות הבדיקה הגופנית עם בדיקות העזר השונות. בכל מקרה, אין תחליף לקשר בלתי אמצעי עם החולה אשר יבטיח גם שימוש מושכל באמצעי האבחון והטיפול המודרניים. ידע הוא חלק עצום ממדע הרפואה, אך אסור לאבד מיקוד גם בניסיון, באנושיות ובהכרה שמדובר באינטראקציה בין אנשים. השילוב של גורמים אלה מרכיב את הרפואה שהמטופלים צריכים ורוצים ואשר על הרופא לעשות כמיטב יכולתו להעניק. הטכנולוגיה המודרנית והמחשוב המתוחכם משמשים כלי עזר חשוב לעבודת הרופא אך לא מחליפים את הצד האנושי הכה חשוב ברפואה".

ביחרו מנטור שיגדל אתכם
פרופ' עמית שגב, מנהל המערך הקרדיולוגי, המרכז הרפואי שיבא: "הייתי מאחל לעצמי אז ולכם הרופאים הצעירים היום, לדעת ולזהות מי הם הרופאים הבכירים שהייתי רוצה להיות כמותם, מהו ה-role model שלי ומנסה להתחבר למנטור כזה שיגדל אותי ויתמוך בי לאורך הקריירה. הייתי ממליץ לעצמי וגם לכם להתחיל בקריירה אקדמית ולשלב מחקר בסיסי או קליני כבר בשלבים המוקדמים של הקריירה".

כיתבו מאמרים מדעיים
ד"ר דניאלה כץ, מנהלת שירות השד והסרקומה, המכון האונקולוגי, המרכז הרפואי אסף הרופא: "הצלת חיים היא חשובה. לא פחות חשוב - לכתוב על זה מאמר".

 

 

 

מיצאו את שביל הזהב 
פרופ' מיכאל וילשנסקי, מנהל מחלקת גסטרו ילדים, המרכז הרפואי הדסה: "בתחילת הדרך יש נטייה לרופאים לוותר על ערכים חשובים ביותר, ומשפחה הוא החשוב שבהם. מפספסים אירועים חשובים וחד פעמיים המהווים חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה, כגון עלייה לכיתה א' של אחד הילדים, אסיפות הורים, צמצום ניכר של זמן האיכות, חופשות משפחתיות עם טלפון שמצלצל, יציאה למסעדה עם בן או בת הזוג שכוללת מעבר בבית החולים לצורך ייעוץ, ועוד. מצד שני, אנו הרופאים נמצאים במסגרת תובענית ודרשנית, אך אם יש משהו שמאפיין את אלה שבחרו במקצוע הרפואה, הרי שזו המוטיבציה הבלתי נדלית לקדם את תהליך ההבראה של המטופלים שלנו. וכאשר זה קורה, אין סיפוק גדול מזה. הטיפ שלי לרופאים הצעירים הוא לדעת למצוא את שביל הזהב בין שני תחומי חיים אלה, אשר מציאתו תהיה המפתח לחיים מלאים בסיפוק מקצועי ואישי".

נצלו את אפקט הפלצבו
ד"ר מיכאל הררי, מנהל מרפאת מעקב, עצירות כרונית והרטבה, מחלקת ילדים, המרכז הרפואי זיו: "לא הייתי מאמין כמתמחה צעיר, שידע ברפואה פחות חשוב מההתייחסות למטופל. מלמדים אותנו על מחלות כמובן ובלי ידע רפואי, אי אפשר לתפקד כרופא. בין היתר גם מלמדים אותנו על איך להוציא את השפעת הפלצבו כשחוקרים תרופות וטיפולים שונים. הסיבה היא שהשפעת הפלצבו היא חזקה ונפוצה ולכן צריך לנטרל אותה. אם השפעתה היא עד כדי כך חזקה, אז למה לא ללמד אותנו איך לנצל את ה-placebo effect? ניצול ההשפעה הזאת יכול להיעשות בדברים קטנים כמו להגיד בוקר טוב בצורה מנומסת, או להראות שהרופא שקל לרגע בכף ידו את המשקל שהמטופל מולנו סוחב בליבו (ללא קשר לחומרה של המחלה). מול ילדים, יש להתחיל בבדיחה או שיחה על ההדפס שמופיע על החולצה במקום לקפוץ ישר לתלונה העיקרית. קשר טוב עם המטופל מולנו עשוי להקל עליו, מאפשר אנמנזה מעמיקה ומנצל את השפעה הפלצבו שהיא השפעה חזקה ונפוצה בכל טיפול. חבל לא להשתמש בה".

שימרו על אמפטיה ועל היכולת להרגיש
פרופ' טל בירון-שנטל, מ"מ מנהל מחלקת נשים ויולדות, מנהלת היחידה לרפואת האם והעובר, המרכז הרפואי מאיר: "אנחנו הרופאים בחרנו דרך חיים. לא עוד מקצוע אלא דרך שהיא שליחות, מלאת משמעות, נגיעה ברגעים הכי חשופים של האדם בהיותו חרד, כואב, מודאג ונרגש. לנגיעה הזו יש קדושה ייחודית. לנגיעה הזו, אין תגמול של כסף לזמן או לרגעים אישיים שהפסדנו כדי להיות שם ברגעים המשמעותיים של המטופלים שלנו, הנגיעה הזו היא חובתנו וזכותנו כרופאים. זו הייחודיות שלנו, זה מה שהופך את כל מה שאנחנו משקיעים לנכון ולראוי. בתחילת הדרך, בתוך קשיי היום יום וההתמודדות עם למידת המקצוע, לא תמיד ניתן לראות את כל התמונה ולהעריך את גדולתה ואת עוצמתה. בחירה ברפואה היא בחירה ייחודית ומשמעותית! מאחלת לרופאים שבתחילת דרכם לשמור על היכולת להרגיש ולהיות אמפטיים למטופלים שלנו, לא לוותר על הדרך גם ברגעי הקושי וללמוד ליהנות מהדרך ולא רק מהמטרה".

לימדו מכל טעות
ד"ר בת שבע צדוק, סגנית מנהל מלר"ד, המרכז הרפואי פוריה: "אנחנו טועים והטעויות שלנו כואבות. התנחמו בכך שכולנו עוברים את זה ותלמדו מכל טעות. שימרו על צניעות והצניעות תשמור עליכם".

 

 

לגעת בנפשו של המטופל
ד"ר אמיר אורון, אורתופד מומחה כף יד, המרכז הרפואי קפלן: "כמנתח צעיר חשובה לך היכולת הכירורגית, הידיעה שכל תפר וכל בורג וכל מסמר מונחים בדיוק במקום שבו הם צריכים להיות. הדגש על החלק הטכני הוא חשוב מאוד, והדרישה שלך מעצמך ושל הבכירים והמתמחים שסביבך היא ללא פחות משלמות. עם השנים אתה לומד שההצלחה של הניתוח שלך תלויה גם ברצון ובמוטיבציה שאתה מחדיר במטופלים שלך. אתה לומד להבין שחלק משביעות הרצון של המטופל קשורה לנגיעה הקטנה שלך בכתף, למחווה הקטנה שבקריצת העין, להקשבה לקשיים ולחוזקות או לסיפור על הבן או הבת שהצליחו או כשלו. אתה לומד להבין שבסופו של יום, הטכניקה והיכולת חשובות מעין כמוהן אבל אם תלמד לגעת בנפשו של המטופל שלך תהיה רופא טוב יותר, אדם טוב יותר ומנתח טוב יותר, עם תוצאות טובות הרבה יותר ולקוחות מרוצים".

התשוקה אינה דועכת
ד"ר גילת לבני, סגנית מנהל מחלקת ילדים ומומחית למחלות זיהומיות, מרכז שניידר לרפואת ילדים: "אז מה לא סיפרו לי? אם הייתי חוזרת היום לאחור הייתי מבינה שאין אמת אחת. לעתים, להיות סבלנית יותר, להורים המפקפקים, להורים הסרבנים, לאלה שלא כל כך מאמינים. הייתי רוצה לדעת שאמיתות שחונכתי עליהן ישתנו ובאותו הלהט שלימדו אותי שדרך מסוימת נכונה, יסבירו לי עוד מספר שנים שדרך אחרת היא הנכונה. מה עוד לא גילו לי? שאחרי עייפות מאינסוף תורנויות, כשאתה בטוח שבסיומן הכל יהיה קל, מגיעות עוד 20 שנה של כוננויות בשישי-שבת ואינספור טלפונים בלילה, ושעם האחריות של כוננות בסופ"ש, לא מגיעים רעננים ליום א', לתחילתו של שבוע חדש. ולסיום, חשבתי שהתשוקה למקצוע הנפלא הזה תדעך ושמעתי לא מעט רופאים מקטרים, אבל היום, אחרי 27 שנה, אני יכולה לומר שבחרתי במקצוע  נפלא, שהתשוקה לא חלפה. רפואה היא מקצוע מתגמל, שעוסק בדבר החשוב ביותר, בחיים. מקצוע שבו לא מפסיקים ללמוד ולחקור ולחשוב ואני מאחלת לכל הרופאים הצעירים שירגישו כמוני ואחרי 27 שנה יוכלו לומר: בחרתי נכון!".