באסתמה אלרגית בבני נוער, אי יכולת לשלוט במחלה בשלב מוקדם יכולה להוביל לירידה בתפקוד ריאתי ותוצאים קליניים שליליים. אומליזומאב, תרופה המהווה נוגדן מונוקלונלי כנגד IgE, משפרת תסמיני אסתמה ומפחיתה את תדירות ההתקפים. עם זאת, השפעתה על תפקוד ריאתי לא ברורה כיום. מטרת אנליזה זו הייתה לבחון תוצאות ספירומטריה משמונה מחקרים קליניים בבני נוער המקבלים אומליזומאב או טיפול אינבו.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע באופן רטרוספקטיבי במטרה להעריך את ההשפעה של אומליזומאב לעומת טיפול אינבו על תפקוד ריאתי בתחילת כל מחקר ובסופו (הערכה הכי קרובה לשבוע 28 לאחר הטיפול). שינויים בתפקוד ריאתי מתחילת המחקרים תועדו. ההגדרה של בני נוער כללה ילדים בגילאי 12-18.
מתוך 340 משתתפים בשמונה מחקרים, 203 (59.7%) ו-137 (40.3%) קיבלו אומליזומאב או טיפול אינבו בהתאמה. ערכי בסיס ממוצעים דומים נמצאו בקבוצת האומליזומאב וקבוצת האינבו בהיבט גיל [סטיית תקן] (14.1 [1.7] לעומת 14.1 [1.69] שנים), רמות IgEי(304.6 [214.7] לעומת 294.0 [198.7]; חציון 257.0 לעומת 245.0) ו-FEV1י(2,685.5 [732.7] לעומת 2,613 [768.7] מ"ל; אחוז FEV1 מהצפוי 68.4% [15.2%] לעומת 66.7% [15.7%] בהתאמה).
החוקרים מצאו כי בקבוצת האומליזומאב (179 חולים) היה שיפור גדול יותר (ומשמעותי קלינית) ב-FEV1 אבסולוטי בין תחילת וסוף המחקר לעומת קבוצת האינבו (131 חולים) (263.1 מ"ל לעומת 142.1 מ"ל; הבדל בין הזרועות 120.9 מ"ל, רווח בר-סמך: 95% 30.6, 211.2). מגמה דומה נצפתה עבור אחוז ה-FEV1 החזוי כאשר שיפור גדול יותר נצפה בקבוצת האומליזומאב (148 חולים) לעומת טיפול אינבו (116 חולים) בסוף המחקר (9.8% לעומת 6.8%; הבדל בין הזרועות 2.95%, רווח בר סמך 95%: 0.2, 5.7).
מסקנת החוקרים היא כי באנליזה משולבת רטרוספקטיבית זו הודגם כי ישנו שיפור משמעותי קלינית בתפקוד הריאתי של בני נוער המקבלים אומליזומאב לעומת טיפול אינבו. ההבדל של 3% בין הקבוצות בהיבט ההבדל באחוז ה-FEV1 החזוי תואם לממצאים במחקרים קודמים.
מקור:
Busse, W.W. et al. (2017) American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine. 195, A5105