הקשר בין צריכת ויטמין B, תעסוקה יושבנית ועישון לבין תחלואה בסרטן השד

לקראת חודש המודעות למאבק בסרטן השד פירסמה האגודה למלחמה בסרטן אתמול (ד') כמה סיכומי מחקרים חדשים בנושא. להלן תמציתם

• ויטמין B והסיכון לסרטן שד בקרב נשים. המחקר בנושא זה בדק את הקשר שבין צריכת צורות שונות של ויטמין B (בפרטי מזון, בתוספים ובשניהם) לבין הסיכון לחלות. המחקר כלל נתונים לגבי 27,853 נשים בצרפת, בנות 45 ומעלה. הן השתתפו במחקר עוקבה אינטרנטי בנושאי תזונה בין השנים 2009-2016. החוקרים נעזרו בשאלון לשם הערכת מידת השימוש בתוספי תזונה לאורך 12 חודשים. בפק זמן זה אובחנו 462 מקרי חדשים של סרטן השד בקרב המשתתפות. מממצאי המחקר עלה, שצריכת ויטמין B6 מהתזונה, מתוספים או משניהם יחד, מפחיתה סיכון לחלות בסרטן שד. צריכתו מתוספים ומהתזונה יחד, הורידה את הסיכון לחלות ב-33%. צריכה של ויטמין B (תיאמין) מתוסף תזונה ומהתזונה עצמה, הביאה לירידה של 22% בסיכון - שיעור הנחשב לגבולי מבחינת השפעת הוויטמין על הסיכון לחלות.
  כן נמצא שצריכת תוסף התזונה ויטמיני B קומפלקס, הפחיתה את הסיכון של נשים לחלות בסרטן שד, בתנאי שנהגו לצרוך אלכוהול בתדירות נמוכה או כלל לא. לא נראתה השפעת צריכת ויטמיני B קומפלקס על הסיכון לתחלואה בסרטן השד בקרב נשים שנהגו לשתות אלכוהול בתדירות גבוהה. המחקר פורסם בגיליון מאי של Nutrients.
• מחקר על תעסוקה יושבנית והקשר שלה לסרטן השד. המחקר נעשה בשבדיה. נבדק בו הקשר שבין תעסוקה יושבנית לבין סרטן השד בקרב נשים בכל הגילאים. בעבר מחקרים שונים הראו שאורח חיים יושבני המאופיין בישיבה ממושכת, ללא קשר לרמת הפעילות הגופנית - מעלה סיכון למחלות שונות, ביניהן גם סרטן. במחקר הנוכחי השתתפו קרוב ל-30,000 נשים בגילאי 64-24 שנבחרו באופן אקראי, והסכימו לענות על שאלון.
  הן התבקשו הנשים לרשום את כל מקומות העבודה במהלך חייהן והאם עסקו בפעילות גופנית תחרותית במהלך חייהן הבוגרים. מהתשובות שהתקבלו סיווגו החוקרים את מקומות העבודה של הנשים: מקום עבודה יושבני, מקום עבודה שאיננו יושבני, או מעורב (יושבני ולא יושבני לסירוגין).
  החוקרים עקבו אחר נשים אלו במשך 24 שנים, משנת 2013-1992, במהלכן נתבקשו הנשים למלא שאלון דומה. בתקופת המעקב חלו בסרטן השד 1506 נשים; 423 מתוכן חלו לפני גיל 55. על פי עיבודי נתונים סטטיסטיים תוך נטרול גורמים שונים כמו היסטוריה משפחתית של סרטן שד, גיל, גיל הולדה של ילד ראשון, משקל גוף, פעילות גופנית תחרותית ועוד, נמצא כי היסטוריה של תעסוקה יושבנית העלתה את הסיכון לסרטן שד ב-20% - לעומת היסטוריה של תעסוקה שאיננה יושבנית או תעסוקה מעורבת.
  עוד ציינו החוקרים כי נעשתה השוואה בין שתי קבוצות גיל ונמצא כי הקשר שבין תעסוקה יושבנית לסיכון לסרטן השד היה גבוה ב-54% בקרב נשים בנות 55 ומטה, לעומת מבוגרות יותר.
  תעסוקה יושבנית סיכמו החוקרים, היא גורם סיכון לסרטן השד שניתן לשינוי וזאת באמצעות תכנון הפסקות מכוונות במהלך יום העבודה. אולם נדרשים מחקרים נוספים בנושא. דו"ח המחקר פורסם בינואר השנה ב- ACTA ONCOLOGICA.
• עישון לפני ואחרי אבחנה של סרטן השד. המחקר נערך בסן פרנסיסקו. נאספו בו נתונים מ-20,691 נשים בגילאים 20-79 שאובחנו כחולות בסרטן שד ממוקם או חודרני בין השנים 1988-2008.
  4,562 מהנשים נבדקו 6 שנים לאחר האבחנה. הן תושאלו האם עישנו אי פעם (לפחות 100 סיגריות במהלך חייהן), מה תדירות העישון, הגיל בתחילת העישון, מספר שנות העישון, מספר ממוצע של סיגריות ליום, והאם עישנו בשנה שקדמה לאבחנה. הנשים שהפסיקו לעשן נשאלו על הגיל שבו נגמלו.
  כמו כן, הנשים נשאלו על הרגלי צריכת האלכוהול שלהן לאחר האבחנה ובמועד מילוי השאלון. מחצית מהנשים עישנו במהלך חייהן (לפחות 100 סיגריות לאורך חייהן), 20% דיווחו כי עישנו באופן פעיל שנה לפני האבחנה בסרטן שד. המעשנות הכבדות היו לרוב צעירות ופחות משכילות. לרוב הן צרכו 10 מנות אלכוהול או יותר בשבוע. או גם נטו פחות מאחרות לגשת לבדיקות ממוגרפיה תקופתיות לעומת נשים שהפסיקו לעשן או שלא עישנו מעולם.
  הסיכון הגבוה ביותר למוות בעקבות סרטן שד נראה אצל נשים שעישנו 30 שנה ומעלה, בקרב נשים שעישנו למעלה מ-30 חפיסות בשנה, ואצל נשים שעישנו והפסיקו לעשן במהלך 5 שנים לפני האבחנה בסרטן שד. מעשנות אקטיביות בשנה שלפני האבחנה בסרטן השד, היו בסיכון גבוה כדי פי 1.25 למוות מסרטן השד, פי 14.5 למוות מסרטן במערכת הנשימה ובסיכון גבוה פי 6 למוות ממחלות נשימתיות אחרות. וכל זאת לעומת נשים שלא עישנו מעולם.
  10% מהנשים שנבדקו המשיכו לעשן גם לאחר האבחנה עם סרטן השד. הן היו בעלות סיכון גבוה פי 1.72 למות מסרטן השד לעומת נשים שלא עישנו מעולם. נשים שהפסיקו לעשן לאחר האבחנה היו בעלות סיכון נמוך פי 0.67 למות מסרטן השד ונמוך פי 0.39 למות מסרטן בדרכי הנשימה, לעומת נשים שהמשיכו לעשן לאחר האבחנה. דו"ח המחקר פורסם באפריל 2016 ב-Journal of clinical oncology.