היעילות היחסית של טיפולים נוגדי קרישה שונים לא הוכחו באופן ברור בקרב מטופלים עם אוטם לבבי חריף שעוברים PCIי(percutaneous coronary intervention) לפי הפרקטיקה הקיימת היום, הכוללת שימוש בגישה דרך העורק הרדיאלי ל-PCI ומתן של מעכב P2Y12 ללא שימוש במעכבי glycoprotein IIb/IIIa.

מחקר קליני רב מרכזי, אקראי, תווית פתוחה חדש כלל מטופלים עם STEMIי(ST-segment elevation myocardial infarction) או NSTEMIי(Non-STEMI) שעברו PCI וקיבלו טיפול במעכב P2Y12 י(ticagrelor,יPrasugrel או Cangrelor) ללא שימוש במעכבי glycoprotein IIb/IIIa. המטופלים חולקו אקראית לקבלת Bivalirudin (אנגיומקס – Angiomax) או הפרין במהלך ה-PCI, שבוצע בעיקר בגישה דרך העורק הרדיאלי. התוצא הראשוני היה תוצא מורכב של תמותה מכל סיבה, אוטם לבבי או דימום מאג'ורי בתוך 180 מעקב.

סך הכל 6,006 מטופלים (3,005 עם STEMI ו-3,001 עם NSTEMI) גויסו למחקר. כעבור 180 יום, אירוע התוצא הראשוני אירע ב-12.3% מהמטופלים (369 מתוך 3,004) בקבוצת ה-Bivalirudin ו-12.8% (383 מתוך 3,002) בקבוצת ההפרין (Hazard ratio 0.96;י95%CI 0.83-1.10 ; p=0.54). התוצאות היו עקביות בין מטופלים עם STEMI ועם NSTEMI ולאורך תתי הקבוצות העיקריות. אוטם לבבי אירע ב-2.0% מהמטופלים בקבוצת הBivalirudin ו-2.4% בקבוצת ההפרין (Hazard ratio 0.84 ; 95%CI 0.60-1.19 ; p=0.33), דימום מאג'ורי ב-8.6% ו-8.6%, בהתאמה (Hazard ratio 1.00 ; 95%CI 0.84-1.19 ; p=0.98),יStent thrombosis מוגדר ב-0.4% ו-0.7%, בהתאמה (Hazard ratio 0.54י 95%CI 0.27-1.10 ; p=0.09) ותמותה ב-2.9% ו-2.8%, בהתאמה (Hazard ratio 1.05 ; 95%CI 0.78-1.41 ; p=0.76).

בקרב מטופלים שעברו PCI בשל אוטם לבבי חריף, השיעור של תוצא מורכב של תמותה מכל סיבה, אוטם לבבי או דימום מאג'ורי לא היה נמוך יותר בקרב מטופלים שקיבלו Bivalirudin בהשוואה למטופלים שקיבלו הפרין כמונותרפיה.

מקור:

David Erlinge, M.D., Ph.D., Elmir Omerovic, M.D., Ph.D., Ole Fröbert, M.D., Ph.D., Rikard Linder, M.D., Ph.D. and Stefan James, M.D., Ph.D. Bivalirudin versus Heparin Monotherapy in Myocardial Infarction. NEJM. [E pub. August 27, 2017]