עוצמת הפגיעה בחולים בשל טעויות במתן תרופות לא הייתה מגיעה לתודעת הציבור אלמלא מספר מקרים בהם הנפגעים היו אנשים מפורסמים, אמנים, שחקני קולנוע ועיתונאים.

בשנת 1995 העיתונאית בטסי להיימן, כתבת הבריאות המעוטרת בפרסים של היומון "בוסטון גלוב, אושפזה באחד מבתי החולים הטובים לטיפול במחלות ממאירות, בית החולים על שם דנה פאבאר. בשל מחלת סרטן השד שלקתה בה בגיל 39 היא החלה לקבל טיפול בתרופה ניסיונית חדשה.

מינון התרופה שניתן לה היה אמור להיות 1,630 מיליגרם כל יום למשך 4 ימים ובמקום מנה זו היא קיבלה 6,520 מיליגרם בכל יום טיפול. היא התלוננה על תחושותיה הקשות, אך איש לא שמע לה ופטרו את הדיווח שלה כלאחר יד. בעלה, שעבד בבית החולים והתריע על תופעות בלתי רצויות, גם  לא זכה למענה. לא רק בטסי להימן קיבלה את המינון הגבוה, גם שכנתה למחלקה "הורעלה " במינון גבוה, היא לא נפטרה אך לקתה קשות בלבה. איננו מכירים ויודעים על החולה, שכנתה של בטסי, אולם חבריה של בטסי, עיתונאים ואחרים בעלי השפעה פרסמו את המקרה בכל רשתות העיתונים בארה"ב.

המקרה של בטסי להיימן הביא למודעות רבה יותר - לא רק של רופאים אלא גם של המופקדים על הבריאות ולתשומת לב למגפת התקלות הרפואיות

מכתב נרגש שכתבה אמה של בטסי הופץ ברחבי אמצעי התקשורת. המקרה היכה גלים וחבריה העיתונאים לא הרפו מהנושא. המשפחה דיברה בעשרות תכוניות טלוויזיה. בית החולים היכה על חטא.

בטסי לא לא הייתה הסלבריטאית המפורסמת היחידה שסבלה מטיפול לקוי. הצייר הידוע אנדי וורהול נפטר בשנת 1987 לאחר ניתוח להוצאת כיס מרה. לאחר הניתוח הוא קיבל כמות אדירה של נוזלים, שהביאה למותו כבר בחדר ההתאוששות. כנראה שלא היו לו מספיק חברים בתקשורת ופרסום תקלות רפואיות באותם הימים היה לוקה בחסר, בלשון המעטה.

לעומת זאת, המקרה של בטסי להיימן הביא למודעות רבה יותר - לא רק של רופאים אלא גם של המופקדים על הבריאות ותשומת לב למגפת התקלות הרפואיות. בכך נפתח פתח להקצאת תקציבי מחקר וחקיקה מתאימים.

היציאה לתקשורת על ידי משפחות נפגעים בשל תאונות רפואיות הביאה לכך שברשתות החברתיות ראו גם את הגברת סורל קינג, אשר בתה בת השנתיים נפטרה בבית החולים הטוב ביותר באמריקה, בית החולים ג'ונס הופקינס בבלטימור. אחות לא שעתה לתחנוני האם שלא לתת לילדתה תרופה לשיכוך כאב מאחר והיא רגישה לה.

סורל תבעה את בית החולים ובכסף שקיבלה, יחד עם אחד מהחלוצים בשטח הבטיחות, הקימה את המרכז לבטיחות תרופתית בילדים על שם הבת שנפטרה. כוחה הרטורי והאיפוק בדבריה היוו זריקת חיסון לבטיחות רפואית, אך לצערנו שיעור הטעויות לא משתנה במשך השנים.

שחקנית הקולנוע אנג'לינה ג'ולי, פירסמה את החלטותיה הרפואיות ב"ניו יורק טיימס" ב-14 במאי 2013, במאמר שבו חשפה מדוע ביקשה לעבור כריתת שד מניעתית, בשל גן המעיד כי היא עלולה ללקות במחלה. כתוצאה מכך, רוב הציבור בארה"ב ובעולם כולו קיבל לפתע דיווח מלווה בתמונות ובהסברים בעיתונים רבי תפוצה, ובמדורי רכילות. המסר חלחל ורופאים רבים הגיבו, חלקם תמכו ואחרים הזהירו. אבל, העובדה שידוענית עושה צעד פומבי מהוה מסר. חבל שלא יותר מפורסמים בישראל יוצאים במסרים חדים נגד העישון, למשל.

גם הצורך הדחוף בהקמת יחידות לטיפול מידי בשבץ מוחי זכה להתעניינות רבה לאחר שראש ממשלה מכהן לקה באירוע מוחי

בשבועות האחרונים היינו שוב עדים לתופעת ה"סלבריטי הפגוע". סכנת רוכבי אופניים חשמליים לעצמם ולסביבתם לא הייתה זוכה לתיאור מפורט בראש מהדורת החדשות אלמלא דוגמנית החליקה לאורך השדרה המרכזית בעיר ונפגעה בראשה.

גם הצורך הדחוף בהקמת יחידות לטיפול מידי בשבץ מוחי זכה להתעניינות רבה לאחר שראש ממשלה מכהן לקה באירוע מוחי. הציבור החל להבין מה משמעות המונח "נושם עצמונית", מונח שהיה ידוע לכול תלמיד רפואה בעת לימודיו ביחידת הטיפול הנמרץ.

מדי יום קוראים על פועלי בנין המשלמים בחייהם בשל בטיחות לקויה, חוסר במפקחים ותקציבים. מאחר והנופלים הללו אינם קשורים או מקושרים לכתבי בריאות או כלכלה, אינם מופיעים בתוכניות ריאלטי וחלקם מחזיק באשרת עבודה לזמן קצר, שמם בקושי מוזכר בכרוניקה. השפעת מחדלי הבטיחות באה רק כאשר מחברים את מספרי הנפגעים לצורך סטטיסטיקה. שחקני קולנוע ועיתונאים אינם עובדים בבניין, אולי זו הסיבה לאדישות?

* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "הארץ"