החוקרים ביקשו לבחון את היעילות והבטיחות של העלאת מינון אלופורינול באמצעות גישת "טיפול לערכי מטרה" של אוראט בסרום. המחקר בוצע בתבנית אקראית ומבוקרת. חולי גאוט שקיבלו לפחות מנה מבוססת פינוי קראטינין אחת או יותר של אלופורינול ורמות אוראט בסרום של 6 מ"ג/ד"ל ומעלה גויסו לטובת המחקר. המשתתפים חולקו בצורה אקראית להמשיך עם המינון הנוכחי (קבוצת ביקורת) או לבצע העלאת מינון אלופורינול במשך 12 חודשים. בקבוצת העלאת המינון, אלופורינול הועלה באופן חודשי עד הגעה לערכי אוראט בסרום הקטנים מ-6 מ"ג/ד"ל. התוצא העיקרי שנבדק היה הפחתה באוראט בסרום ותופעות לוואי.

במחקר השתתפו 183 חולים (93 בקבוצת הביקורת ו-90 בקבוצת ההתערבות). בתחילת המחקר רמות אוראט ממוצעות (סטיית תקן) היו 7.15 (1.6) מ"ג/ד"ל ומינון אלופורינול היה 269 מ"ג/יום. ל-52% מהחולים היה פינוי קראטינין הקטן מ-60 מ"ל/דקה. שינויים ממוצעים בביקור האחרון ברמות אוראט היו -0.34 מ"ג/ד"ל בקבוצת הביקורת ו--1.5 מ"ג/ד"ל בקבוצת ההתערבות (p<0.001) עם הבדל ממוצע של 1.2 מ"ג/ד"ל (רווח בר-סמך 95% 0.67-1.5, p<0.001). לאחר 12 חודשים, 32% מהחולים בקבוצת הביקורת ו-69% בקבוצת ההתערבות היו עם רמות אוראט הנמוכות מ-6 מ"ג/ד"ל.

43 תופעות לוואי חמורות אירעו ב-25 חולים בקבוצת הביקורת ו-35 תופעות לוואי חמורות אירעו ב-22 חולים בקבוצת ההתערבות. רק אחת מהן יוחסה לשימוש באלופורינול. חמישה משתתפים בכל אחת מהקבוצות מתו אך אף אחד ממקרי התמותה לא יוחס לאלופורינול. עלייה קלה ב-LFT הייתה נפוצה בשתי הקבוצות ונצפו מספר עליות מתונות ב-GGT. לא נצפה הבדל בתפקוד הכלייתי בין שתי הקבוצות.

החוקרים מצאו כי מינונים גבוהים של אלופורינול יכולוים להפחית ערכי אוראט בסרום לרמה הטיפולית הרצויה ברוב החולים עם גאוט ומינונים אלו נסבלים היטב.

מקור: 

Stamp, L.K. et al. (2017) Annals of The Rheumatic Diseases. 76(9).