במרבית הפגיות בעולם מקובל לחשוב שכל עלייה במשקל הפג תשפר את בריאותו. גישה זו מוצדקת בחלקה, אך גוררת לא פעם שיטות האכלה שאינן מתחשבות בתינוק ובצרכיו, כמו מעגלי רעב-שובע ומעגלי ערנות - שינה, ומובילה להתנהגויות הוריות המלוות בחרדה ופולשנות בכל הקשור לאוכל, והאכלה, האמורה להיות חוויה מענגת ומספקת, הופכת לסיוט לשני הצדדים.

בפגיית שיבא שמו לב כי דווקא בהגיע הפגים לבשלות, בגיל 34 שבועות לערך ולקראת השחרור הביתה, חלה הידרדרות במצבם המתאפיינת בהשתנקויות והפרעות בקצב הלב, ואלה מתרחשות בעת המעבר לאכילה מבקבוק. עוד נצפו בשלבים אלה בקרב ההורים התנהגויות המאפיינות האכלה שאינה מתחשבת: הערת תינוק ישן, פתיחת פה והכנסת בקבוק בכוח, גירוי ועיסוי הפנים ועוד. עוד נצפו מספר אירועי אנורקסיה של ינקות: סירוב ילדים לאכול, הקאות ואף מצבים של צום אצל פגים.

מתוך ההבנה שהאכילה מזינה את הגוף ואת הנפש וכי האינטראקציה הורה-ילד בעת האכילה משמעותית להתפתחות הקשר והתקשורת ביניהם, ביצעו ד"ר ציפי שטראוס, מנהלת מחלקת פגים ויילודים, וד"ר איריס מורג, רופאה בכירה בפגייה ומנהלת מרפאת מעקב פגים, מחקר בשיתוף מעבדתה של פרופ' רוני גבע מהמכון לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן.

למחקר גויסו כ-90 ילדים, מחציתם המשיכו לאכול כמקובל ובמחצית האחרת, בקבוצת המחקר, זכו ההורים להדרכה לגבי חשיבות קריאת איתותי התינוק בעת ההאכלה, והתינוקות הורשו לאכול בעת גילוי סימני רעב.

התוצאות העלו כי פגים מקבוצת המחקר שאכלו לפי דרישה הצליחו להגיע לאכילה מבקבוק ללא זונדה שבוע מוקדם יותר, עלייתם במשקל היתה מהירה יותר, והם שוחררו לביתם 7 ימים קודם.

כיום מאומצת בכל הפגייה גישת 'האכלה על פי דרישה' ומשלחות מפגיות אחרות מגיעות לשיבא ללמוד את השיטה. תוצאות ארוכות טווח מהמחקר צפויות להתפרסם בעוד כשנה.