רופאים רבים משתמשים באינטרנט וברשתות החברתיות כדי לתקשר ישירות עם מטופליהם או עם מטופלים פוטנציאליים. חלק רואים באינטרנט ערוץ תקשורת חדש, שמאפשר להגיע למטופלים רבים יותר ולסייע להם בבעיות רפואיות. חלק רואים בו דרך חדשה להשיג לקוחות. ד"ר רינק מאריי (Rink Murray), מומחה ברפואת פריון ואנדוקרינולוגיה מהעיר צ'טנוגה שבמדינת טנסי, ראה באינטרנט מקום בו יוכל לספר בגילוי לב על בעיות הפוריות שלו, וכתוצאה מכך זכה לפרסום יחסי ולזרם חדש של מטופלות.

בסרטון בן 7:41 דקות שצילם ד"ר מאריי בעצמו והעלה ל-YouTube, ולאחר מכן במאמר שכתב בבלוג שלו ובעמוד הפייסבוק שלו, ד"ר מאריי התוודה בגלוי-לב ובפירוט רב על הבעיה הרפואית הפרטית שלו ושל אשתו בתחום האי-פוריות, ותיאר את הטיפולים המייסרים ואת סדרת הכישלונות שעבר יחד עם אשתו, רופאה אף היא, בניסיונותיהם להיכנס להריון.

רופאים, במיוחד בתחום זה, ובכלל זה בישראל (אל כמה מהם פנה "דוקטורס אונלי" לקבלת תגובה), אמרו כי "הוא הפגין מידה לא מבוטלת של אומץ-לב אישי" בחשיפה כה מפורטת של הבעיה הרפואית שלו. רופאה ישראלית שהתמודדה שנים עם בעיית פוריות עד שהשיגה הריון, אמרה: "אני לא הייתי מעיזה".

ד"ר מאריי הסביר את צעדו בכך שהוא נועד בראש ובראשונה להגביר את האמון בו, כרופא, מצד מטופליו-שלו – אלו המגיעים למרפאתו ומתמודדים עם אותה הבעיה, מבקשים ממנו עצה טובה ומייחלים לטיפול ולתוצאות.

"אפילו לא לשבריר שניה עלה במחשבתי שהצעד של ד"ר מאריי נועד לצרכי שיווק מרפאתו. אני מכיר אותו שנים ומוכן להתחייב שעשה זאת מתוך מניעים טהורים"

ד"ר מאריי, שהתמחה בגינקולוגיה ומיילדות ובהמשך ברפואת פריון ואנדוקרינולוגיה באוניברסיטת צפון-קרוליינה בצ'אפל-היל, פירסם כמה מאמרים על מחקריו בנושא הזה (בעיקר בשנים 2006-2005) ונבחר למרצה מצטיין במשך כמה שנים עוקבות. הוא סיפר בסרטון ובבלוג שלו, כי כאשר החל בלימודיו בבית הספר לרפואה באוניברסיטת טנסי בממפיס, בכלל לא התכוון להיות אנדוקרינולוג ורופא פריון.

"אבל משהו מאד מוזר התרחש בהמשך הדרך. בספריית האוניברסיטה נתקלתי לראשונה במגזין הרפואי הנחשב Fertility and Sterility. התאהבתי באלגנטיות של מערכת הרבייה והמערכת האנדוקרינית של האדם. נדהמתי לקרוא שם שאפשר למעשה להחזיק ביד ביצית אנושית, לראות במיקרוסקופ תאי זרע וגם את ההפריה.

"השפעה גדולה מאד בקבלת ההחלטה שלי להתמחות ברפואת פריון נבעה מהחוויה האישית שלי, ושל אשתי, כשהתברר שיש לנו בעיית אי-פוריות. שנינו למדנו בבית הספר לרפואה, ניסינו להיכנס להריון כמו שכל זוג מנסה, ודי מהר התברר ש'משהו לא בסדר' אצלנו. אשתי פנתה לגינקולוג מומחה במיילדות והוא הרגיע אותה: 'למעשה אין שום בעיה'. פנינו לקבלת חוות-דעת שניה אצל אנדוקרינולוג ומומחה בפוריות שקבע כי הבעיה המרכזית אצל אשתי היא שאיננה מבייצת מדי חודש. יש לה בעיה במחזור.

"פנינו לטיפולים שנמשכו כמה חודשים. לפתע היא בייצה אבל לא נכנסה להריון. הלכנו לסדרת בדיקות חדשה. המחשבה שעלתה אצל שנינו הייתה שאו שלא יהיו לנו ילדים, או שנאלץ לעבור הליכי IVF. הליכים אלו היו יקרים מאוד עבור שנינו. לא באמת היה לנו מספיק כסף לממן זאת, אבל החלטנו בכל זאת לנסות, כי אם לא - לנצח נתחרט על כך שלא ניסינו.

הזרקת הורמונים לשם טיפולי הפריה חוץ-גופית (צילום: אילוסטרציה)

"מאותו הרגע השתנתה לעולם זווית הראיה שלי לגבי אובדן הריון – קשה ככל שיהיה, היה זה ניסיון חשוב עבורי כרופא"

"אבל אפילו אחרי שהחלטנו לנסות - בפועל היו רק כישלונות. לא נוצרו עוברים בשלושה מחזורי טיפול. בהמשך נעשו פעולות זירוז ושוב לא נוצרו בהם עוברים ולא הושג הריון. כאשר עברנו שנינו לשלב ההתמחות ניסינו עוד מחזורי IVF – ושוב כולם נכשלו. בתום מחזור אחד, התשיעי במספר, נוצרו שני עוברים והם הוקפאו. החלטנו בכל זאת להחזירם לרחם למרות שהסיכויים להריון נראו קלושים מאד. והנה לפתע התברר שאשתי בהריון. העובר נקלט. היינו מאושרים. התחלנו לתכנן את עתידנו כהורים. היא קבעה תור אצל רופא פוריות ואנדוקרינולוג ובסיום הבדיקה בישרה לי: "ראיתי את ה'בייבי' שלנו. קטן, נראה נורמלי, לבו פועם.

"אלא שאז האחות במרפאה ניגשה לרופא, טפחה על שכמו, והוא שב ובדק שנית, יותר מקרוב, את תוצאות הסקירה. לפתע הוא אמר: 'או, סורי' והסביר: 'נכון הושג הריון, יש עובר חי ויש לב פועם – אבל הוא מחוץ לרחם. זה ectopic pregnancy. הזריקו לאשתי methotrexate, חומר רפואי שנועד לשים קץ להיריון מחוץ לרחם. שנינו בכינו.

"באותו הלילה נקראתי לתורנות בבית החולים – המרוחק קילומטרים רבים מביתי - כאשר לפתע קיבלתי טלפון. אשתי סיפרה על כאבי תופת. אמרתי לה לרדת מחדר השינה, לחכות ליד הדלת האחורית, להשאירה פתוחה ואשלח חבר רופא כדי שיאסוף אותה לבית החולים. היא עשתה מה שהוריתי לה אבל נפלה, נחבטה בראש. התברר שסבלה מדימום פנימי.

"החבר שלי הביאה לבית החולים ועוד מהדרך תיאר את מצבה. היא הוחשה מיד לחדר הניתוח. המנתחים סיפרו לאחר מכן שאיבדה בערך מחצית מכמות הדם שלה. עלה בידם להשתלט על הדימום ולהצילה. מאותו הרגע השתנתה לעולם זווית הראיה שלי לגבי אובדן הריון – קשה ככל שיהיה, היה זה ניסיון חשוב עבורי כרופא, לחוות באופן אישי-מאד חוויה כה מורכבת. הדבר סייע לי להבין טוב יותר את המטופלים שלי".

ד"ר מאריי ממשיך ומגולל את סיפורו האישי שלו ושל אשתו: "מכל הפרשה ידענו שאפשר יהיה להשיג הריון – וניסינו שוב. האירוע נתן לנו, כך הבנתי שנים אחר כך, את האומץ לנסות. אני אהיה לעולם אסיר תודה לרופא שהדריך אותנו אחר כך במחזור ה-IVF האחרון. הוא התמקד בנושא איכות העוברים. ואכן הושג בו הריון - ונולדו בו שני ילדינו.

"היה זה שיעור מאלף עבורי בתחילת ה-fellowship שלי, שבה לימדו אותי לטפל בכל חולה באופן אישי ומיוחד עבורה (או עבורו). אינני מסוג לתאר לעצמי את עבודתי כיום ללא אותו שיעור בלתי נשכח".

כאמור, כ-12 שנה לאחר זאת, החליט ד"ר מאריי להציב את הטלפון הסלולרי שלו על חצובה תלת-רגלית שקנה ב-20 דולר. הוא העמיד אותה על שולחן העבודה שלו, לחץ על מתג מקלט הווידיאו וסיפר את סיפורו. התגובות של מי שצפו בסרטון, לצד התגובות בדף הפייסבוק של ד"ר מאריי ושותפתו למרפאת הפוריות בצ'טנוגה, ד"ר ג'סיקה סקוטצ'י, היו חיוביות.

אחת המטופלות כתבה שצפתה בסרטון ודמעות הציפו את עיניה. אחרים כתבו: "אנחנו מאד מוקירים מומחים כמוכם". אישה אחרת כתבה בתגובתה: "צפיתי בסרטון והתרגשתי מאוד - תודה על שפתחת את סגור לבך לפנינו".

רון הרמן קינג, מומחה לתקשורת ובעל משרד בשם Vanguard Communications, מחבר הספר The Totally Wired Doctor, התייחס לווידיאו של ד"ר מאריי בבלוג שהוא כותב. קינג תומך בגישה לפיה רופאים צריכים להשתמש באופן מושכל במדיה החברתית, ואף לא להירתע מלהיות אמוציונליים בעת שהם מתקשרים עם מטופליהם.

עובר בשבוע ה-22 להריון (צילום: אילוסטרציה)

"אני חושב שהמדיה החברתית, במיוחד לצרכיהם של רופאים, יכולה להיות בגדר 'מגפון' כדי להפגין מה שהמטופלים משתוקקים לו: מיומנות קלינית ברמה הגבוהה ביותר, הבנה למצבם ואמפתיה"

הוא כתב כי בתוך חודש אחד מאז שעלה הסרטון של ד"ר מאריי לרשת, שיעור הפוקדים את אתר האינטרנט של מרפאת ד"ר מאריי ושותפתו ד"ר סקוטצ'י "שבר שיא", ומספר הנשים שהזמינו תורים אליהם עלה ב-26%.

"עלינו להכיר בכך שמעט מאד רופאים חוו חוויה כה דרמטית שבעקבותיה פנו לעסוק בתחום שבו הם מתמחים", כתב קינג, "אפילו לא לשבריר שניה עלה במחשבתי שהצעד של ד"ר מאריי נועד לצרכי שיווק מרפאתו. אני מכיר אותו שנים ומוכן להתחייב שעשה זאת מתוך מניעים טהורים ופשוטים כדי להוות השראה לאחרים על מנת שיתמידו, שיתעקשו, כדי שלא ירפו ידיהם מכישלונות.

"אני חושב שהמדיה החברתית, במיוחד לצרכיהם של רופאים, יכולה להיות בגדר 'מגפון' כדי להפגין מה שהמטופלים משתוקקים לו: מיומנות קלינית ברמה הגבוהה ביותר, הבנה למצבם, אמפתיה. התגובות שהגיעו מאלו שצפו בסרטון הביתי של ד"ר מאריי אישרו את מה שכבר פורסם בכמה כתבי עת רפואיים: רופא צריך לבנות אמון אצל מטופליו והם מחשיבים זאת כערך עליון", כתב קינג.

קינג הוסיף, כי במחקר שפורסם ב-BMJ בשנה שעברה הובאו תוצאות סקר שבו השתתפו 1.5 מיליון מטופלים. הסקר בדק שבעה גורמים שבעיני המטופלים חשובים והכרחיים ליחסים בין-אישיים שבין רופא למטופל. עניין שחזר על עצמו היה שהמטופל מצפה שהרופא שלו "ייקח אותו ברצינות", מאחר שעניין זה מתקשר לאמון ולביטחון שיש למטופל, ברופא שלו.

במחקר אחר, שפורסם ב-NEJM ב-2013, צוין כי בארה"ב קיימת שחיקה באמון מטופלים ברופאים שלהם. רק 23% ממשתתפי משאל שערך מכון גאלופ חשו "רמה גבוהה של בטחון ואמון במערכת הבריאות האמריקנית".

"ממצאים אלו רק ממחישים שיש עוד הרבה מה לעשות כדי לבנות אמון במערכת הבריאות האמריקנית, כתב קינג, "בעוד שאני מאמין שלרוב גדול של הרופאים אכפת, שהם מקצוענים-מחויבים לעבודתם, להתמחותם – למרבה הצער קיים פער בין תפישה למציאות. לרופאים מגיע מוניטין טוב יותר. המדיה החברתית רבת העוצמה, כלי חינמי, יכולה לתרום לכך שרופאים בתקשורת ישירה או עקיפה עם מטופליהם יכולים להוכיח שגבוה בסדרי העדיפויות שלהם נמצאים הדאגה לבריאות הגופנית והנפשית של מטופליהם".