תוותרו על כל דרישה, טענה או תביעה, נכונה ומוצדקת ככל שתהא, כלפי הממשלה - או שלא תקבלו כסף - זה האיום שמפעילה ממשלת ישראל על קופות החולים, שבשלו הן נאלצות לחתום על סעיף סודי ודרקוני בניגוד לרצונן ובניגוד לטובת הציבור. סעיף זה מנציח את המצב הגירעוני של כל ארבעת קופות החולים, מייצר מנגנון עוקף בג"ץ, ובפועל תורם לפגיעה הקשה בבריאות של כולנו.

אחת לתקופה חותמים משרדי הבריאות והאוצר עם הקופות על "הסכמי ייצוב", שמטרתם להציב לקופות החולים יעדי התייעלות ושיפור, ולקדם אותן אל איזון כלכלי - אך תוצאתם המעשית היא הנצחת הגירעונות. במסגרת הסכמים אלה, מקבלות קופות החולים תוספת תקציבית חיונית, אך קטנה יחסית, לעומת הגירעון המצטבר והגידול באוכלוסייה ובצרכיה.

"במקום לחזק את האיתנות הפיננסית של קופות החולים מתוך אחריות לאומית ודאגה לבריאות הציבור, הממשלה מנצלת את המצב הכלכלי הקשה שבו הן נמצאות כדי להחתים אותן על הסכמים הכוללים סעיפים פוגעניים וחד־צדדיים"

נדמה כי לממשלת ישראל, במין היגיון מעוות, יש אינטרס בכך שקופות החולים ימשיכו להיות גירעוניות — אולי כי בעיני הממשלה הגירעון הוא בכלל יתרון. ככל שקופות החולים מצויות בגירעון עמוק יותר, כך השליטה של משרדי האוצר והבריאות בקופות החולים גדולה יותר.

במידה רבה נראה כי הגירעון התקציבי הפך להיות כלי מרכזי ואפקטיבי בידי משרדי הממשלה לניהול מערכת הבריאות ולשליטה בה. במקום לחזק את האיתנות הפיננסית של קופות החולים מתוך אחריות לאומית ודאגה לבריאות הציבור, הממשלה מנצלת את המצב הכלכלי הקשה שבו נמצאות קופות החולים כדי להחתים אותן על הסכמים הכוללים סעיפים פוגעניים וחד־צדדיים. סעיפים אלה הם לא פחות ממנגנון משפטי משוכלל שנועד לעקוף את פסיקת בג"ץ, שקבעה כי על המדינה לעדכן את מדד יוקר הבריאות בצורה ריאלית, ולהוסיף מיליארדי שקלים לתקציב הבריאות — ולא כמה מאות מיליוני שקלים, כפי שקורה כיום.

הלכה למעשה, ולאור גירעונות עתק המאיימים לחנוק כלכלית את קופות החולים, חתימה על סעיף פוגעני ודרקוני זה, נעשית שלא מרצון או בחירה אמיתית, אלא מתוך אילוץ וכפייה; כי לאף אחת מקופות החולים אין את הפריווילגיה לוותר על תוספת תקציבית.

"המדינה נוקטת בפרקטיקה פסולה, המאפשרת לה להתחמק מאחריותה ומחובתה להעביר לקופות החולים תקציבים ריאליים"

כך, כשמצד אחד מדינת ישראל לא מתקצבת כראוי את קופות החולים, ומהצד השני התוספת התקציבית לה משוועות קופות החולים מותנית בחתימה על סעיף "ויתור זכויות" — לא נותר אלא לומר כי המדינה נוקטת בפרקטיקה פסולה, המאפשרת למדינה להתחמק מאחריותה ומחובתה להעביר לקופות החולים תקציבים ריאליים, שיאפשרו להן לספק שירותי בריאות כמתחייב בחוק. פרקטיקה פסולה זו אף יצרה מנגנון המאפשר למדינה להמשיך להתעלם מפסיקתו של בג"ץ. פרקטיקה פסולה זו משמרת את העיוות הכלכלי הקיים, שמשמעויותיו והשלכותיו הן פגיעה בהיקף שירותי הבריאות בישראל ובאיכותם.

בחוק ביטוח בריאות ממלכתי התחייבה המדינה לספק לאזרחי ישראל סל שירותי בריאות באמצעות קופות החולים. הממשלה מפרה התחייבות זו בצורה בוטה וקשה — בין היתר באמצעות להטוטנות משפטית וכוחנית. כיום קופות החולים נדרשות לספק סל שירותים שהוא רחב ונדיב יחסית, אך במקביל נמנעת מהן האפשרות לקבל כספים שמגיעים להם בדין. התנהלות זו פוגעת ביכולתן לספק את כלל השירותים בהיקף, באיכות ובזמינות, כמתחייב בחוק.

בימים אלו, כשברקע מתגבשים הסכמי הייצוב החדשים, ראוי שממשלת ישראל תחדל מלהפוך את הגירעונות התקציבים לכלי ניהולי במערכת הבריאות, ואף תסיר חסמים כלכליים בדמות סעיפים דרקוניים ופוגעניים.

* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "דה-מרקר"