70 מקרי תקיפה של צוות רפואי התרחשו בשנה האחרונה בבית החולים "רמב"ם"; כך נמסר אתמול (ד'), על רקע מקרה תקיפה חמור של אחות השבוע, שאחריו הפגינו אתמול כ-100 מעובדי המוסד הרפואי נגד האלימות כלפי צוותים רפואיים.

האחות, מרינה פרנקל, הוכתה על ידי מטופלת כבת 18 ואיבדה את הכרתה. המטופלת נעצרה יחד עם צעירה נוספת שירקה על האחות. אתמול נמסר, כי מעצר שתי החשודות הוארך ביממה. עו"ד יעד נווה, המייצג את החשודה המרכזית, אמר כי היא הייתה מאושפזת במחלקת ילדים במשך שלושה שבועות ו"לא נתנו לה תרופות ולא התייחסו אליה יפה".

סגן מנהל בית החולים "רמב"ם", ד"ר אבי ויסמן, אמר בעצרת המחאה: "גם מקרה תקיפה אחד הוא יותר מדי". הוא האשים את מערכת המשפט "המקלה עם תוקפי עובדי ציבור". "המטופלת הזו הובלה שלושה ימים על כיסא גלגלים, אבל כשרצתה - היא זינקה על האחות כמו לוחמת", סיפר ד"ר ויסמן.

"צריך לסמן חולים אלימים. אם חולה אלים ייכנס בשערי בית חולים כלשהו, הוא יזוהה ואת עלויות הטיפול בו יש להטיל על משפחתו ועל קופת החולים שלו"

בשיחה עם Ynet, שדיווח על המקרה, אמר עוד ד"ר ויסמן: "בתי המשפט משחררים תוקפים ללא ענישה משמעותית. אילו הייתה כזאת התופעה הייתה מצטמצמת. מספיק שאחד או שניים היו נכנסים לכלא - אחרים היו חושבים פעמיים לפני התקיפה הבאה".

פרופ' יהודה אולמן מוועד הרופאים בבית החולים אמר לאתר כי תיקי אלימות רבים נסגרים בשל חוסר עניין לציבור: "אם המטופלת הייתה תוקפת שוטר - הדברים היו נראים אחרת".

עינת פרץ, האחות הראשית במחלקות הפנימיות ב"רמב"ם", שהייתה עדה לאירוע, סיפרה: "המטופלת הייתה מוקפת באנשי ביטחון ומשטרה אבל אז קמה מכיסא הגלגלים והכתה את האחות בנעל. לאחר מכן קמה פעם נוספת והכתה באגרוף - עד שהאחות נפלה מחוסרת הכרה".

"אנחנו לא מוכנים לעבור על דבר שכזה לסדר היום", אמרה עוד פרץ. היא סיפרה כי ב-20 שנותיה בבית החולים "רמב"ם" הייתה עדה בעיקר לאירועי אלימות מילולית - אך לא לאירוע כה קשה.

רונן קרויטורו מוועד האחים והאחיות בבית החולים הוסיף: "צריך לסמן חולים אלימים. אם חולה אלים ייכנס בשערי בית חולים כלשהו, הוא יזוהה ואת עלויות הטיפול בו יש להטיל על משפחתו ועל קופת החולים שאליה הוא משתייך. אחים ואחיות לא יעבדו תחת אלימות".

בין 2013 ל-2016 נרשמו בישראל כ-3,000 אירועים אלימים נגד רופאים, אחיות ואנשי מינהלה רפואית, לפי מחקר של של מכון ברוקדייל־ג'וינט. לפי המחקר, מתוך 3,000 מקרים, כ–800 דווחו למשטרה, ובעקבות זאת רק שמונה עד עשרה מקרים הגיעו למיצוי הדין (2%).