חדשות

אלימות נגד צוותים רפואיים: "בתי המשפט משחררים תוקפים ללא ענישה משמעותית"

כך אמר אתמול (ד') סגן מנהל המרכז הרפואי "רמב"ם", ד"ר אבי ויסמן, בהפגנה שהתקיימה על רקע מקרה אלימות חמור נגד אחות בבית החולים; האחות איבדה את הכרתה לאחר שמטופלת תקפה אותה; "מספיק שאחד או שניים היו נכנסים לכלא - אחרים היו חושבים פעמיים לפני התקיפה הבאה"

מעצר על ידי המשטרה (צילום: אילוסטרציה)

70 מקרי תקיפה של צוות רפואי התרחשו בשנה האחרונה בבית החולים "רמב"ם"; כך נמסר אתמול (ד'), על רקע מקרה תקיפה חמור של אחות השבוע, שאחריו הפגינו אתמול כ-100 מעובדי המוסד הרפואי נגד האלימות כלפי צוותים רפואיים.

האחות, מרינה פרנקל, הוכתה על ידי מטופלת כבת 18 ואיבדה את הכרתה. המטופלת נעצרה יחד עם צעירה נוספת שירקה על האחות. אתמול נמסר, כי מעצר שתי החשודות הוארך ביממה. עו"ד יעד נווה, המייצג את החשודה המרכזית, אמר כי היא הייתה מאושפזת במחלקת ילדים במשך שלושה שבועות ו"לא נתנו לה תרופות ולא התייחסו אליה יפה".

סגן מנהל בית החולים "רמב"ם", ד"ר אבי ויסמן, אמר בעצרת המחאה: "גם מקרה תקיפה אחד הוא יותר מדי". הוא האשים את מערכת המשפט "המקלה עם תוקפי עובדי ציבור". "המטופלת הזו הובלה שלושה ימים על כיסא גלגלים, אבל כשרצתה - היא זינקה על האחות כמו לוחמת", סיפר ד"ר ויסמן.

"צריך לסמן חולים אלימים. אם חולה אלים ייכנס בשערי בית חולים כלשהו, הוא יזוהה ואת עלויות הטיפול בו יש להטיל על משפחתו ועל קופת החולים שלו"

בשיחה עם Ynet, שדיווח על המקרה, אמר עוד ד"ר ויסמן: "בתי המשפט משחררים תוקפים ללא ענישה משמעותית. אילו הייתה כזאת התופעה הייתה מצטמצמת. מספיק שאחד או שניים היו נכנסים לכלא - אחרים היו חושבים פעמיים לפני התקיפה הבאה".

פרופ' יהודה אולמן מוועד הרופאים בבית החולים אמר לאתר כי תיקי אלימות רבים נסגרים בשל חוסר עניין לציבור: "אם המטופלת הייתה תוקפת שוטר - הדברים היו נראים אחרת".

עינת פרץ, האחות הראשית במחלקות הפנימיות ב"רמב"ם", שהייתה עדה לאירוע, סיפרה: "המטופלת הייתה מוקפת באנשי ביטחון ומשטרה אבל אז קמה מכיסא הגלגלים והכתה את האחות בנעל. לאחר מכן קמה פעם נוספת והכתה באגרוף - עד שהאחות נפלה מחוסרת הכרה".

"אנחנו לא מוכנים לעבור על דבר שכזה לסדר היום", אמרה עוד פרץ. היא סיפרה כי ב-20 שנותיה בבית החולים "רמב"ם" הייתה עדה בעיקר לאירועי אלימות מילולית - אך לא לאירוע כה קשה.

רונן קרויטורו מוועד האחים והאחיות בבית החולים הוסיף: "צריך לסמן חולים אלימים. אם חולה אלים ייכנס בשערי בית חולים כלשהו, הוא יזוהה ואת עלויות הטיפול בו יש להטיל על משפחתו ועל קופת החולים שאליה הוא משתייך. אחים ואחיות לא יעבדו תחת אלימות".

בין 2013 ל-2016 נרשמו בישראל כ-3,000 אירועים אלימים נגד רופאים, אחיות ואנשי מינהלה רפואית, לפי מחקר של של מכון ברוקדייל־ג'וינט. לפי המחקר, מתוך 3,000 מקרים, כ–800 דווחו למשטרה, ובעקבות זאת רק שמונה עד עשרה מקרים הגיעו למיצוי הדין (2%).

נושאים קשורים:  חדשות,  המרכז הרפואי "רמב"ם",  אלימות,  צוות רפואי,  תקיפה,  הפגנה,  בתי המשפט,  חוק
תגובות
אנונימי/ת
15.09.2017, 11:16

הכל מילים. את התוקפים יש לענות בעינויים קשים עד צאת נשמתם החלאתית.

אנונימי/ת
15.09.2017, 23:50

נסחפת טיפה!!?

אנונימי/ת
15.09.2017, 11:48

היות ונהיר לכל שהמערכת המשפטית אינה נותנת מענה מספק בדין הפלילי יש לנקוט שני צעדים:

1. הגשת תביעה אזרחית כנגד התוקף.

2. במידה והארגון לא נקט אמצעי הגנה סבירים כלפי איש הצוות הרפואי לתבוע את הארגון בדין אזרחי תביעה כלכלית משמעותית.

ד'ר וייסמן הנכבד,
האנונימים
האם לא נהיר לכם שהאלימות הגוברת הינה פועל יוצא של הצפיפות, התורים זמני ההמתנה במיון , צוותי הרפואה הקורסים, השחוקים ועובדים לרוב בתת-תקינה!?
כוונו אצבע מאשימה וברורה כנגד ה"קברניטים " האחראים :
כנגד שר הבריאות המבטיח רבות אך לא דואג לישומן!
(מעמדו הקואליציוני כה איתן שיכול היה לשפר משמעותית את התקציב למערכת עליה הינו מופקד- לו היה רוצה, כל מה שהוא עושה זה להתבכין, מסכן)1
"נערי האוצר" המקדשים את "האיזון התקציבי" אך לא הבינו עד היום שעקרון "הצלת חיים" שעליו נשבע כל רופא , עולה עליו עשרות מונים!!
צאו לרחובות, לצמתים והפגינו בראש מורם כנגד ה"קריסה של המערכת"1
לחולים שלנו אין מגן אמיתי בלעדינו, ציבור הרופאים המאורגן!
שנה טובה!
פרופ' תיאו דב גולן.

27.10.2017, 12:16

פרופ גולן, אתה טועה.
לפני כמעט 3 שנים חטפתי מכות מאבא של ילדה שבדקתי במרפאת חוץ של בית חולים. זה היה בשעת צהריים, המטופל לא חיכה בתור כי המרפאה היתה ריקה, והאמן לי שלא התנהגתי בשחצנות, או עשיתי משהו שונה מהרגיל. התקיפה היתה לאחר התנגדות הילדה לבדיקה, ולכן החזקתה לצורך כך, בהסכמתו המלאה, למשך חצי הדקה שלקח לי להציץ עם אוטוסקופ לשתי אוזניה. בית החולים, אני חייב לציין, עמד מאחורי לאורך כל הדרך.
לאחר אינסוף דחיות, וניסיונות של כל המערכת, כולל המשטרה ומערכת המשפט למסמס את התלונה, החל לפני יומיים (כמעט 3 שנים) המשפט. הנאשם טען שלא נגע בי, ואת התביעה הגשתי כי תקפתי את הילדה, ופחדתי שהוא יגיש תלונה נגדי. כידוע, אין מצלמות בחדרי הבדיקה. התביעה המשטרתית מתפקדת באופן די שלומיאלי, ומאד מעניין אותי גם מה תהיה פסיקת השופט, ועוד יותר, אם בכלל יימצא אשם, מה יהיה העונש.

למטבע שני צדדים!!
אלימות דבר לא רצוי אך ככל הנראה האחות קיבלה את מה שזימנה לעצמה!!
צוותי הרפואה והסיעוד הם גם בני אנוש. התג לא מקנה להם חסינות מתקיפות!
יחס גורר יחס!

אנונימי/ת
15.09.2017, 22:44

בוודאי
ובאותו עיקרון בחורה שמסתובבת עם מיני ומחשוף ומוטרדת מינית או אפילו נאנסת בסך הכל קבלה את מה שזימנה לעצמה.
יחס גורר יחס

15.09.2017, 19:28

מבחינתי לא לעניש את תוקף צוות רפואי- זה להגיד לנו בצורה ברורה: " רוצים להמשיך לעבוד בארץ ברפואה- תפסיקו להיתבכיין ותיסבלו.ותפסיקו לחפש עזרה מהמדינה- לא תקבלו בכל מקרה ומי שתקף וכל מי שעקבו אחרי המקרה- ראו את זה.אם רוצים לעבוד בתנאים מכובדים- תעברו מבחנים לרשיונות בארצות הברית או יירופה ותסעו שמה. כאן תיהו כל רגע מוכנים לקבל פציצה בפנים מפציינט או בני משפחתו במרפאה, מיון או מחלקה.ואף אחד לא יעשה כלום לשנות את המצב כאן."

אנונימי/ת
16.09.2017, 09:21

לתוקפת- יש לתת ענישה כבדה ולא מתפשרת.
לצוות הרפואי- יש לעבור לעבוד במדינה מערבית ולא בישראל.שם תזכו להערכה, הגנה ותגמול ראויים.
בהצלחה לכולכם.

17.09.2017, 11:05

פרופ' גולן, ושאר המגיבים שלום ושנה טובה
החברה הישראלית הפכה אלימה מאוד, לא במעט בעידוד כזה או אחר של הנהגתה - בין אם ברמיזה או קריצה, ובין אם האמירות מתלהמות באופן ישיר. זו אם תרצו "הפרצה הקוראת לגנב". אבל על-מנת שתהה גניבה - לא די בפרצה, יש צורך בגנב. ז.א. יש צורך באדם שרמתו המוסרית היא כזו המאפשרת לו לקחת דבר לא לו, בהנתן ההזדמנות.
החברה אלימה - נכון, התנאים קשים- נכון, יש צפיפות ודוחק - נכון. כל אלה תנאים מסייעים אך אינם תמצית התקיפה. התמצית היא צעירה אלימה, מתלהמת שרמתה המוסרית היא כזו, המאפשרת לה לתקוף גופנית את מי שנשלח לעזור לה, וכנראה לא ירים עליה יד בחזרה (אני מתקשה להאמין שהיא הייתה תוקפת שוטר).
לצערי כמו חלק גדול מהמשרתים ברפואה , חוויתי גם אני בעבר תקיפה גופנית, ופעמים רבות תקיפה מילולית. במקרה האישי שלי זה היה מאב , אשר הבאתי לו קערת "כליה" על-מנת שבנו שהקיא יקיא אל הקערה ולא על הרצפה ועל בגדיו. יחד עם הסטירה שספגתי הייתה האמירה "הבן שלי יקיא איפה שהוא רוצה"; אין ספק שהבאתי את זה על עצמי....
אז בקרתי שלא להגיש תלונה במשטרה, משום שהיה לי נסיון טרי מחבר שהגיש תלונה במשטרה, וטורטר עד אין סוף על-ידי חוקרי המשטרה, עד להעדיף לבסוף לוותר, והתלונה נגנזה "מחוסר עניין לציבור" או אמירה דומה.
לימים הדרך שלי להמנע ממצבים אלה, כפי שאני יודע שגם חלק מכובד אחר מהקולגות, הייתה לצאת ממוקדי-המתח, ולא לשרת עוד בחדרי-מיון, או מחלקות עמוסות אחרות.
אני סתם-רופא, אבל אני יודע שזהו המחיר אמתי שהחברה במדינת-ישראל משלמת על האלימות כנגד הצוותים הרפואיים - רופאים טובים ממני בהרבה העדיפו לזנוח את מוקדי החיכוך האפשריים, ולעבור למקומות "רגועים יותר". חדרי-המיון, המחלקות-הפנימיות וכירורגיות, ואשפוזי-היום בבתי-החולים חסרים מאוד את הרופאים והאחיות הללו.

המערכת בעצמה מעודדת את זה

23.09.2017, 23:35

בוקר טוב עולם.
כשעבדתי במיון וולפסון החזירו תוקפים ליד מיטת החולה שניה אחרי שהוציאו אותם ללא שום ענישה. כשהגשתי פעם אחת תלונה על תקיפה הסתבר לי שאנו "לא עובדי ציבור כמו שוטרים" מפי קצין משטרה (שמעניין מה היה עושה לו היה במקומי)
ובכלל במדינה שלנו מי שזורק נעל על הוד מלכותה דורית בייניש מקבל 3 שנים בעוד שעסקאות טיעון מקלות יותר על פסקי דין של אונס.
ואנו? רופאים. לא לרמה שלנו שום דבר חוץ מהפגנות כי אנו אלגנטיים וחכמים מדי בשביל לרדת לרמה של שביתות חלילה מעשה מתועב שכזה או אקט אחר ישמור השם.
ולכן, אל לנו לבכות אלא לאכול את מה שאנו מבשלים. יותר מדי אלגנטיים לדרוש?
אז יותר מדי אלגנטיים לקבל.
מעניין מתי תבינו את זה ותתחילו לעשות.
אולי כשיקרה משהו נורא מכל.
(לי ברור בדיוק מה, אני פשוט לא רוצה לכתוב את זה במילים).
ובבקשה די לאנונימיות, ממה 90% מכם מפחדים וממי? ולמה?
זה חלק ניכר מהעניין. לדבר אתם מפחדים,
אז מעשים?
שיהיה בהצלחה.