הידיעה כי הסם אקסטזי (MDMA) קיבל את אישור ה-FDA להמשך מחקר מבוקר על בסיס מזורז בהיותו פריצת דרך אפשרית בטיפול בהפרעות פוסט טראומטיות הכתה רופאים רבים וציבור רחב בתדהמה: איך ייתכן שסם שנחשב מסוכן במשך כל כך הרבה שנים מקבל פתאום "הכשר"?

חשוב לציין שה-FDA לא אישר את ה-MDMA לשימוש רפואי, ובוודאי שאינו ממליץ להשתמש בו, כפי שחלק מהכותרות רמזו. למעשה, ה-FDA מכיר בכך שתוצאות של מחקרי שלב 2 בחולים עם PTSD הראו שהטיפול היה בטוח וללא בעיות גופניות או הופעת פסיכוזה, וכי רבים מהמטופלים דיווחו על שיפור בסימפטומים של PTSD. היות ואין היום בנמצא טיפול תרופתי אחר יעיל ל-PTSD, ה-FDA אישר הליך מזורז לקראת שלב 3 – שלב המחקרים המבוקרים. כידוע, היו בעבר מקרים רבים בהם דיווחו על הצלחה אדירה של תרופות וטיפולים בשלב 2 של מחקרים לא מבוקרים, ואותה הצלחה נעלמה בשלב 3 המבוקר. לכן על הידיעה להתקבל באופטימיות זהירה מאד.

למרות זאת, הממצאים העכשוויים לגבי MDMA מעידים בבירור על אמת עמוקה יותר, ועל שינוי הפרדיגמה המדעית בפסיכיאטריה בנושא סמים/חומרים אסורים בעלי פוטנציאל להתמכרות ושימוש לרעה. השינוי בפרדיגמה הוא בעצם חזרה לעמדה מלפני 70 שנה, בתחילתה של הפסיכופרמקולוגיה: אז היה ברור שאין קו מדעי מובהק המבחין בין חומר כימי שמשפר מצב נפשי חולני, ושתמיד יש לו תופעות לוואי בלתי רצויות - גופניות ונפשיות, לבין חומר המשפיע על המוח, על מצב הרוח ועל החשיבה אך תמיד מביא לשימוש לרעה ולהתמכרות. החומרים המשפעים על מוליכים עצביים במוח יכולים לגרום לפעולות חיוביות ושליליות, ומעצם המבנה המורכב המקושר של המוח יתכנו השפעות חיוביות ושליליות בו זמנית.

תהיה זאת טעות של מי שחושבים שתרופה נוגדת פסיכוזה מחסלת מחשבות שווא חולניות והזיות מטרידות, מבלי לגרום למשל גם לכיבוי יצרים יצירתיים ולירידה בטווח הרגש והמוטיבציה. תהיה זאת גם טעות לקבוע כי תרופות נוגדות דיכאון לא יכולות לשנות התנהגויות כגון מיניות וקשר חברתי. וכן טעות להניח שתרופות המועילות לשינה ונוגדות חרדה לא יכולות לגרום בין היתר להתמכרות. וטעות בידיהם של רופאים שחושבים שתרופות נגד הפרעות קשב וריכוז, המשפיעות בצורה ניכרת על המוליך העצבי דופמין - אינן יכולות לפעמים להחריף פסיכוזה, ויהיה זה בגדר נס בלתי סביר אם תופעות לוואי אחרות של מערכות המוח החברתי לא יתגלו.

אני משתמש בכל התרופות האלו תוך ניווט בין התועלת והסיכונים: מציאת המינון המינימלי שיעזור למטופל ויגרום הכי פחות תופעות לוואי, מתוך שאיפה להקטין מינונים ולהפסיק תרופות במידת האפשר.

חומרים כמו קנאביס (עם החומרים הפעילים שבו, כולל THC ו-CBD, הפועל על קולטני CB), חומרים אופיאטיים כולל מורפין וחומרים אחרים שפועלים על קולטני אנדורפין, וגם LSD וחומרים פסיכדליים כמו פסילוסיבין, אין בהם כמעט תכונה משותפת אחת. במשך שנים הוגדרו כסמים, אך לאורך כל השנים היה ברור שטמון בהם פוטנציאל רפואי רב - בד בבד עם הסיכונים. הדוגמה הכי מוכרת היא משפחת האופיאטים, שאין רופא שלא מכיר בצורך החיוני בהם במקרים של כאב חריף קשה. אין להם תחליף ברפואה, ואי אפשר היה לאסור אותם כליל - למרות שימוש לרעה עם נזקים ענקיים ברחבי העולם.

ניתן להתווכח אם רוב הנזק הוא בגלל עצם האיסור והסחר הבלתי חוקי או בגלל ההתמכרות והשימוש לרעה בחומרים האלו. רובם המכריע של הרופאים מכירים בשימוש בתחליף אופיואיד כמו מתדון (ויש כמה חומרים דומים אחרים) כתרופה שניתן לתת למטופל לאורך שנים עם מינימום תופעות לוואי, שהגרועה שביניהן היא אולי עצירות. גם התרופות להפרעות קשב כגון אמפטמין וריטלין אינן שונות במהותן מקוקאין, אחד החומרים המסוכנים גם פיזית וגם נפשית בשוק הסמים העולמי.

כולם שמעו על המחקרים משנות ה-50 שייחסו סגולות ריפוי לטיפול ב-LSD בניצולי שואה בהולנד. קראנו גם סיפורים על שימוש במסקלין ע"י שבטים אינדיאניים בדרום אמריקה, על מנת להשיג חוויות רוחניות עם הזיות, שהיוו חלק מעשיר וחיוני בחיים של חלק מהאוכלוסייה באותם שבטים (וגם של לא מעט תיירים). אין סיבה מדעית שלא לחקור בצורה מבוקרת ורצינית את אותם חומרים, כדי לחפש אפשרויות של מצבים שיהיו לעזרה בריפוי נפשי.

אין תכונה כימית המבדילה בין החומרים ה"אסורים" לבין החומרים ה"טיפוליים", ואין סיבה לחשוב שהחומרים הללו יהיו מתאימים לכל מחלה ובכל מצב. אדרבא, ניתן להניח כי מרבית החומרים האסורים יהיו מסוכנים לרוב בני האדם ברוב המצבים: בדיוק כמו תרופות נוגדות פסיכוזה, נוגדות חרדה כגון הבנזודיאזפינים, ותרופות להפרעות קשב, שהינן מסוכנות לרוב האוכלוסייה.

לסיכום, ההודעה של ה-FDA פותחת עידן חדש במחקר הפסיכיאטרי. אסור שההודעה תובן כמתן הכשר של שימוש בקנאביס, אופיואידים, קוקאין
ו-MDMA בכל מחלה נפשית, ודאי לא עבור אנשים המחפשים "הרפתקה בטוחה". יש לבדוק חומרים אלה במחקרים מבוקרים - תחילה עם קבוצות קטנות של חולים מתנדבים מתאימים, בתקווה להוסיף תרופות יעילות נוספות לארסנל הכלים הרפואיים שלנו, ומבלי לסכן את המאזן העדין של השליטה החוקית על שימוש לרעה של חומרים פסיכואקטיביים.