חרדה אחזה השבוע בתושבי מדינת ישראל. כותרות התחקיר המקיף שפורסם במוסף סוף השבוע של "ידיעות אחרונות" זעקו את זעקתם של 6,000 החולים המתים מדי שנה מזיהומים צולבים בבתי החולים.
עוד בעניין דומה
החרדה התקופתית מחשיפת עוד מחדל של מערכת הבריאות תחלוף מהר. האמת המרה היא שהציבור בישראל אדיש. אנו נזעקים במלל מתלהם כל אימת שנחשפת בעיה או מחדל, וחוזרים לשגרת אדישותנו תוך יומיים-שלושה. אנחנו הרופאים זועקים ומתריעים על תחלואי המערכת במבט מתוכה, אך נוח לבטל את זעקתנו בטענה שאנו בעלי אינטרסים.
מערכת הבריאות מקולקלת. ראשיה עסוקים כל הזמן בכיבוי שריפות ולא בהיערכות או בבנייה. הפערים בין הנדרש למצוי גדולים כל כך, ובכל זאת המסר שלנו לא עובר. עולם כמנהגו נוהג. אווירת המשבר המתמדת, חרב הקיצוצים, היעדר פיתוח בהיקף הראוי, רכישת ציוד נחות בשל מצוקות תקציב, פוגעים בסופו של דבר בכל אחד ואחד מאזרחי ישראל הנזקק לאשפוז.
מערכת הבריאות מקולקלת. ראשיה עסוקים כל הזמן בכיבוי שריפות ולא בהיערכות או בבנייה. הפערים בין הנדרש למצוי גדולים כל כך, ובכל זאת המסר שלנו לא עובר
בתי החולים בישראל פועלים למעשה ללא מקור תקציבי בסיסי מוגדר. תעריף יום האשפוז ותעריפי הניתוחים השונים הנקבעים במחירון משרד הבריאות הינם פיקציה ידועה מראש. כל בתי החולים נאלצים לתת לקופות החולים הנחות מפליגות על תעריפים אלה כדי לשמר את פעילותם. הנחות אלה גרמו לקריסה של בתי חולים מפוארים, וגורמות לגירעון של מאות מיליוני שקלים השקלים בכל השאר.
התנהלות תקציבית מכוונת זו של האוצר, שגזלה ממערכת הבריאות כ-19 מיליארדי שקלים מאז נחקק חוק בריאות ממלכתי, ממשיכה להיות צינית ומקוממת גם היום. מאות מיליוני השקלים שהובטחו לקיצור תורים ב-2015, יוזרמו סוף סוף (אני מקווה) לבתי החולים רק בסוף 2017. תוספת זו הינה רק טיפה בים הצרכים, שכן כאמור, גירעונות קופות החולים ובתי החולים מגיעים מדי שנה ל-3.5-4 מיליארדי שקלים ופתרון לא נראה באופק.
אנחנו חוזרים וזועקים שחסרות בישראל כ-4,000 מיטות אשפוז; שעל מנת להדביק את קצב הגידול הטבעי של האוכלוסייה יש צורך בתוספת של כ-400 מיטות אשפוז מדי שנה. אלה לא סטטיסטיקות ומספרים. מדובר בזמינות שירותי רפואה מכבדים ומקצועיים בשעת הצורך, בזמני המתנה הארוכים בחדרי המיון, בתורים של חודשים לרופאים מומחים, ובצפיפות המובילה לתמותה של 4,000-6,000 חולים מדי שנה מזיהומים צולבים בבתי החולים.
אז בואו נדרוש אנחנו ממשרד הבריאות לקבוע יעדים שישפרו את מצבנו בעוד 5 ו-10 שנים – אפס חולים המאושפזים במסדרון, הפחתה של 50% בתמותה מזיהומים בבתי החולים, ההמתנה של עד 20 דקות בחדרי המיון לבדיקת רופא, זמן המתנה ממוצע של שבועיים בלבד לרופאים מומחים, שיפור הפריסה הגיאוגרפית של שירותים חיוניים כגון מאיצים לטיפול קרינתי בחולי סרטן ומניעת המחסור ברופאים ודאגה להכשרתם במקצועות השונים.
בואו נדרוש יעדים תקציביים ריאליים וברי מדידה שיאפשרו לממש את ההבטחה שהוגדרה בחוק בריאות ממלכתי: "מתן שירותי בריאות לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה בתוך זמן סביר", תוך שמירה על כבוד האדם.
האחריות מוטלת על משרד הבריאות. המימון על האוצר. צריך להפסיק להסתפק במה שיש, חייבים לדרוש את מה שצריך ומגיע לנו. ואם נשתוק, זה לא יקרה.
* המאמר פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות"