משבר "הדסה" ירד מהכותרות אבל ממשיך לגבות מחיר כבד מדי יום ביומו, שאותו משלמים ילדים חולים והוריהם. השקט התקשורתי מטעה מאוד. ילדים חולים נאלצים למצוא מרפא בבתי חולים אחרים, אשר במחלקות ההמטו־אונקולוגיות שלהם העומס והצפיפות גורמים לדחייה אפילו של טיפולים חיוניים.
עוד בעניין דומה
בכל משבר, כמו חום פתאומי או תופעות חריגות אחרות השכיחות למדי במחלתם, הם נאלצים לכתת רגליהם לבתי חולים אחרים בשפלה. לעיתים אפילו נסיעה של כשעה וחצי עלולה להיות גורלית לחייהם.
השקט מטעה - לפני ימים אחדים התפרסם ששני אנשי מפתח נוספים נטשו את המחלקה ההמטו־אונקולוגית ב"הדסה": האח האחראי ועובד סוציאלי בכיר. הם זכו לכינוי שצוטט בתקשורת "גיס חמישי" על ידי פרופ' רוטשטיין, מנהל "הדסה".
השקט התקשורתי מטעה מאוד. ילדים חולים נאלצים למצוא מרפא בבתי חולים אחרים ובנוסף שישה מומחים ועוד שלושה מתמחים הודרו ממקצועם כהמטו־אונקולוגים
השקט מאפיל על מצב בלתי נסבל, שבו שישה מומחים ועוד שלושה מתמחים הודרו ממקצועם כהמטו־אונקולוגים. מעבר למצב המייאש והמדכא בהיבט האישי והמקצועי שלהם, יש פגיעה אנושה במקצוע הנעלה הזה, כי רופאים אלה היו חלק משמעותי מהעוסקים במקצוע הזה בישראל.
תהליך ההכשרה של המטו־אונקולוג מיום תחילת לימודי הרפואה ועד סיום ההכשרה הפורמלית כמומחה במקצוע נמשך 14-15 שנים (!), ורק אז מתחיל הרופא לצבור את הניסיון הכה-חיוני שלו. עם כל הניסיון והידע העצום, נגדע באחת הקשר הנדיר שבין הרופאים הללו לבין הילדים המטופלים שלהם וכהגדרת ההורים - "מלאכים בלבן", שהקדישו את עצמם טוטאלית לילדים, למשפחות ולמקצוע הקשה הזה.
ואם כל זה לא היה מספיק, לאחרונה הצליח מנהל "הדסה" פרופ' רוטשטיין בשקט ובהיחבא להעביר אליו את הרופאה ההמטו־אונקולוגית והמומחית בהשתלת מח עצם לילדים חולי סרטן מהמרכז הרפואי "רמב"ם" בחיפה. וכך, גם לילדי צפון הארץ שיהיו זקוקים לטיפולה נוצרה בעיה.
בהזדמנויות שונות צוטט שר הבריאות ליצמן בתקשורת שבפרשת "הדסה" הוא נחל ניצחון. אבל מה עם הילדים חולי הסרטן מירושלים, שנאלצים לנדוד לבתי חולים אחרים כדי לקבל טיפול תוך סיכון בריאותם ואף סיכון חייהם?
ומה עם הרופאים שנטשו את מקצועם תוך הרס האופק המקצועי שלהם ואת עתידם כהמטו־אונקולוגים, ובכך גדלה המצוקה של המקצוע הזה?
האם ניצח את פרופ' יונתן הלוי, שהיה ביכולתו לקלוט את הרופאים ואת הילדים החולים שלהם? האם ניצח את ילדי צפון הארץ בכך שנתת יד שבשתיקה לגזילת הרופאה ההמטו־אונקולוגית לילדים מהמרכז הרפואי רמב"ם להדסה? בניצחונות כאלה אין מה להתפאר. יש רק מה להתבייש.
כאדם מאמין חרדי, יש עדיין תקווה שמר ליצמן יאמץ את אחת מתכונותיו של בורא עולם ויהיה "רחום וחנון", ולו כדי לגאול את הילדים הירושלמים מסיכון בריאותם וחייהם ויתיר לפתוח מחלקה המטו־אונקולוגית ב"שערי צדק".
אני פונה לשר הבריאות: בסופו של דבר, קום תקום מחלקה כזו ב"שערי צדק", כי לא לעולם חוסן. שר הבריאות הבא ייטיב לעשות את הנדרש והמתבקש ויאשר את הדבר מהר. עתה, כשאבק המלחמה המיותרת הזו שקע - עשה אתה את הדבר החיוני הזה.
* המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"