בחזית הרפואה

לאוורר את האוזן

פעולה חדשנית ומבטיחה מאפשרת לגבור על מגבלות העבר בטיפול בבעיות אוזניים שכיחות ולשחרר את החולים מכאבים ומאי נוחות מתמדת: הרחבת חצוצרת אוסטכיוס בצנתור בבלון

אוזן (צילום: אילוסטרציה)
אוזן (צילום: אילוסטרציה)

ד"ר אופיר הנדזל
מנהל השירות לניתוחי שתל שבלול, מערך אא"ג ניתוחי ראש, צוואר, פה ולסתות, המרכז הרפואי תל אביב

בריאות האוזן ומערכת השמיעה תלויות באוורור תקין של חללי האוזן. גלי הקול, המגיעים לעור התוף המצוי בעומק תעלת השמע החיצונית, צריכים להרטיט אותו ואת עצמות השמע, המצויות באוזן התיכונה פנימה לעור התוף. תנועה חופשית של עור התוף ועצמות השמע, ולכן גם שמיעה תקינה, תלויות באוורור תקין של האוזן. החיבור היחיד של האוזן פנימה לעור התוף עם העולם החיצון הוא דרך חצוצרה, המחברת בין האוזן לחלל אחורית לאף. חצוצרה זו מכונה חצוצרת אוסטכיוס.

החצוצרה מורכבת משני חלקים: זה הקרוב לאוזן המצוי בתוך תעלה גרמית, וזה הקרוב לאף הנתון במסגרת סחוסית. החלק הסחוסי מופעל על ידי מערכת שרירים המחוברת גם לחך, והוא החלק שפעילותו אינה תקינה במרבית המקרים.

כאשר תפקוד חצוצרת אוסטכיוס לקוי, מופיעות בעיות אוזניים כמו דלקות חוזרות, ירידה בשמיעה, הצטברות נוזלים באוזן, קושי בהשוואת שינוי בלחצי הסביבה ועוד. תופעות אלו עלולות לגרום לאדם (ילד או מבוגר) סבל רב ולעתים אף מסכנות את בריאותו.

הטיפול המוגבל בחצוצרה חולה
הטיפול הרפואי שהוצע עד היום לפעילות בלתי תקינה של החצוצרה הוא מוגבל ובלתי מספק. אמנם ניתן לנסות לטפל בגורמי סיכון לתפקוד לא תקין של החצוצרה כמו עישון, דלקת במערות הפנים (סינוסיטיס) או צרבות, אך בחלק גדול מהמקרים לא נמצאים גורמים משמעותיים הניתנים לטיפול תרופתי. האפשרות הנותרת היא עקיפת חצוצרה חולה על ידי חירור עור התוף בעזרת צינורית אוורור. צינורית האוורור שומרת על הנקב בעור התוף פתוח וכך האוזן מתאווררת ישירות מהעולם החיצון. עקיפת הליך האוורור הטבעי יעילה במרבית המקרים אך איננה אידיאלית. למשל, חדירת מים עלולה להשרות דלקת באוזן ועלול להישאר נקב קבוע בתופית שידרוש את סגירתו אם תפקוד החצוצרה ישתפר.

הטיפול החדש בהרחבת חלל החצוצרה בצנתור בבלון
לאחרונה יצא מוצר רפואי מעניין מגרמניה, המאפשר לתקן את תפקודה הלקוי של החצוצרה במקום לעקוף אותו. ההשראה למוצר הגיעה מצנתורים של עורקי הלב. לעורק החסום על ידי מוקד טרשתי מוחדר בלון, שעם ניפוחו באזור החסום, הוא מפעיל לחץ הפותח את החסימה. בדומה, פותח בלון ייעודי לפתיחת חצוצרת האוזן, השונה כמובן במימדיו ובלחצים שבהם הוא מנופח.
פעולת הצנתור נעשית בהרדמה כללית קצרה, ללא חתכים חיצוניים, דרך נחירי האף. הניתוח מבוצע בהסתכלות אנדוסקופית דרך אחד הנחיריים. הבלון מוחדר באמצעות מחדר ייעודי דרך הנחיר השני, כאשר קצה המחדר הייעודי ממוקם אל מול פתח החצוצרה בעומק האף, והבלון מוכנס באיטיות ובזהירות לאורך החלק הסחוסי של החצוצרה. חשוב להקפיד להכניס את הבלון לחלל החצוצרה ולהימנע מכל פגיעה בדופן עצמה.

לאחר ההחדרה, הבלון מנופח במי מלח פיזיולוגיים לקבלת לחץ של 10 אטמוספירות למשך שתי דקות. היות שהבלון מתוכנן להתאים בצורה מדויקת למבנה החצוצרה, הסיכוי לנזק בפעולת ההחדרה והניפוח הוא קטן. בסיום הפעולה, הבלון מרוקן ומוצא מחלל החצוצרה תחת ראייה ישירה. הפעולה עצמה אורכת בין עשר דקות לחצי שעה. ניתן לצנתר את חצוצרות שתי האוזניים בו זמנית. סיכויי ההצלחה גבוהים ועל פי הספרות הקיימת, יותר משני שלישים מהמנותחים מדווחים על שיפור בתסמינים. שיעור הסיבוכים נמוך ומוגבל לסיבוכים קלים.

לפני כחודש נותחו במרכז הרפואי תל אביב המטופלים הראשונים בטכניקה זו (מהראשונים בישראל) והתוצאות הראשוניות מצוינות.

יש צורך בהערכה טרום ניתוחית מדוקדקת כדי למצוא את המועמדים המתאימים לפעולה. בפגישה עם הרופא, יש ללמוד על הקשיים מהם סובל חולה, ממצאי הבדיקה הגופנית, תוצאות בדיקות עזר כמו בדיקת שמיעה והבדיקות הקיימות למדידת אוורור האוזן. בסיום הערכה זו, ניתנת המלצה למטופל אם לעבור הרחבה של חצוצרת אוסטכיוס בבלון - פעולה חדשנית ומבטיחה.

נושאים קשורים:  בחזית הרפואה
תגובות