האם יש לבדוק רופאים מבוגרים?

האם יש לסמן גיל מסוים כנקודת הסיום של קריירה רפואית? האם יש לחייב רופאים שחצו את גיל הפרישה הרשמי במדינותיהם ומבקשים בכל זאת להמשיך בעבודתם במוסד אחר, לעבור בדיקה גופנית ומבחן קוגניטיבי מרצון? והאם יש לקבוע גיל פרישה שונה למנתחים ולפסיכיאטרים, למשל?

שאלות אלו מעסיקות באחרונה רופאים בארה"ב. מאמר שפורסם בכתב העת JAMA המליץ לארגוני בריאות שמעסיקים רופאים ותיקים לפתח פרוטוקול שיבדוק את המצב בריאותי והכשירות קוגניטיבית של הרופא להמשיך ולעבוד במקצוע. מי שלא יעמוד במבדק כזה יידרש לפרוש.

אחת הדוגמאות שהובאה בידיעה של סוכנות הידיעות "רויטרס", שהתייחסה למאמר, היתה זו של פרופ' פרנק סטוקדייל (Stockdale) מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. הוא בן 81 וממשיך לטפל בחולות סרטן שד. "הוא מאמין ביכולתו להציע להן את החכמה, הניסיון והידע שצבר במשך למעלה מ-50 שנה בתחום האונקולוגיה", נכתב בדיווח.

פרופ' סטוקדייל אמר לכתבת רויטרס, כי "זו ללא כל ספק מדיניות מפלה לסמן גיל מסוים לשם מבדק". ב-2012, בבית החולים האוניברסיטאי שבו הוא עובד, הוצע לקיים מבדק קוגניטיבי לרופאים מעל גיל 74 וחצי. הוא מחה על כך והרעיון נדחה. פרופ' סטוקדייל אומר כי הוא מזלזל במבדק קוגניטיבי בשם "מבחן MicroCog", אחד הראשונים מסוגם שבחן רופאים ומומחים אחרים.

הניקוד שהושג במבדק הקוגניטיבי הזה הראה שחלה בו ירידה עם הגיל. החוקרים שעסקו בממצאי המחקר מצאו כי כמה מהרופאים הציגו יכולת קוגניטיבית מושלמת, אבל אחרים הראו ירידה דרמטית בה.

מבחן אמריקאי (צילום: אילוסטרציה)

"הבעיה המרכזית היא בשאלה מהו המבדק לקביעת קוגניציה. אין למיטב ידיעתי כלי שיכול להציג תאימות עם משימות העבודה שלנו, כרופאים"

"הבעיה המרכזית היא בשאלה מהו המבדק לקביעת קוגניציה. אין למיטב ידיעתי כלי שיכול להציג תאימות עם משימות העבודה שלנו, כרופאים, ברפואה", אמר פרופ' סטוקדייל. "אם אני הייתי דמנטי, אני הייתי יכול לספר לך על כך לפחות שבוע לפני שכל אחות או סטודנט לרפואה היו שמים לב לכך" אמר פרופ' סטוקדייל.

על המאמר שפורסם ביולי האחרון ב-JAMA חתומים שלושה רופאים. המחבר הראשון הוא פרופ' אי. פאטצ'ן דלינגר (E. Patchen Dellinger), מרצה לכירורגיה באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. לדבריו, הוא עצמו איננו יודע מהו הגיל הנכון שיש להתחיל לבקש מרופאים לעבור מבדקים. הוא בן 73 ומאמין שגם הוא וגם רופאים אחרים צריכים לעבור מבדקים כאלו מרצון.

"העניין המרכזי הוא שכדי להיות רופא עליך להיות בתפקוד קוגניטיבי טוב", אמר פרופ' דלינגר. "נכון, יש בקרב הרופאים התנגדות למבדקים כאלו. ועם זאת אני, וגם שני עמיתי לכתיבת המאמר, מאמינים שעלינו הרופאים להסכים לכך. גם טייסים הסכימו לעבור מבדקים כאלו. הם שולטים על גורלם של נוסעיהם בטיסה. מנתחים שולטים בגורלם של מטופליהם".

לפי נתוני המחקר, בארבעה העשורים האחרונים מספרם של הרופאים שעברו את גיל 65 ושממשיכים לעבוד במקצוע זינק פי ארבעה (374% מאז 1975). נכון לשנת ב-2015, כמעט אחד מכל ארבעה רופאים (23%) בארה"ב הוא בן 65 ומעלה.

בין הרופאים הבכירים בארה"ב שמסכימים עם עמדת מחברי המאמר לגבי הפניית רופאים למבדקים קוגניטיביים נמצא פרופ' פול שנארטס (Schenarts), כירורג, מומחה לטראומה מהקולג' לרפואה באוניברסיטת נברסקה באומהה. הוא סבור שיש ליצור תכנית למבדקי רופאים מבוגרים ושיש לפעול כדי להטמיע אותה וליישמה. "אבל יש צורך במשהו שונה וחדש בנושא זה", אמר פרופ' שנארטס. "זה פרדוקס מוכר היטב שדווקא הכירורג בעל הניסיון הגדול ביותר הוא זה שמציב מטופלים בסיכון הגדול ביותר"

למרות שחוק פדרלי בארה"ב אוסר במפורש אפליה בהקשר לגיל, טייסים בחברות מסחריות נדרשים לפרוש ולחדול להטיס מטוסים עם נוסעים בהגיעם לגיל 65. החל מהגיעם לגיל 40 הם חייבים לעבור ביתר תכיפות בדיקות רפואיות, לעומת טייסים צעירים. דרישות בהקשר לגיל ומבדקים תקופתיים – לצד חובת פרישה - קיימות גם לגבי שופטים, פקחי טיסה, חוקרים ב-FBI וכבאים – אבל אין דרישות כאלו לגבי רופאים. כמה בתי חולים בארה"ב מחייבים לעבור הערכות עמיתים בהקשר לגיל.

מחקרים קודמים לגבי הקשר האפשרי שבין גילאי הרופאים לבין הביצועים הקליניים שלהם הציגו תוצאות לא חד-משמעיות, עם מידת שונות ניכרת. אחדים הראו שמטופלים שעברו פרוצדורה קרדיו-וסקולרית שנעשתה בידי רופאים-מנתחים בגיל גבוה נטו לסיכון מוגבר למוות בעקבות ההליך. מחקרים אחרים הראו כי מטופלים שנמצאו בידיהם של מנתחים צעירים היו פגיעים יותר.

מבחן קוגניטיבי (צילום: אילוסטרציה)

מחברי המאמר הגיעו למסקנה שיש צורך בביצוע מבדקי קוגניציה והערכות עמיתים אבל באופן חסוי, תוך קבלת משוב באופן אנונימי

כשנשאל פרופ' שנארטס על דעתו לגבי עריכת מבדקים לרופאים בכל גיל, אמר כי בעיניו זה לא מעשי באופן מוחלט וכי בעצמו איננו יודע מהו הגיל שבו יש להתחיל להעביר רופאים מבדקים כאלו. "יש רופא בגיל 78 שמפגין תפקוד מלא בעוד שרואים אצל בן 62 ירידה". הוא ממליץ שגורם עצמאי, מחוץ לתחום הרפואה, הוא זה שצריך לבצע מבדקים כאלו ולנהל ביקורות-עמיתים.

"הקושי בעניין הזה", לדבריו, "הוא שכאשר מתבצעת ביקורת-עמיתים מקומית לגבי רופא בגיל מתקדם קיימת אפשרות שלקבוצה של כירורגים צעירים באותו מקום עבודה יהיה תמריץ להכריז על רופא מבוגר מהם שאיננו כשיר ו'לפנות' משרה נחשקת".

המאמר ב-JAMA עמד על חשיבות הדיון בסוגיה, ועל כך שהיא שנויה במחלוקת כבר שנים רבות. "יש דיווחים", כתבו מחבריו, "על רופאים דגולים שממשיכים בפרקטיקה למרות שהם מהווים סיכון עקב גילם המתקדם. הבעיה היא שהמקצוע לא הציג עד היום יכולת למנוע מצב כזה. גיל פרישה חובה עשוי להיחשב, לפחות בארה"ב, כאפליה, וגם עלול להוציא מהמקצוע רופאים טובים ובעלי יכולת - מה שיצור סיכון למחסור ברופאים".

מחברי המאמר הגיעו למסקנה שיש צורך בביצוע מבדקי קוגניציה והערכות עמיתים אבל באופן חסוי, תוך קבלת משוב באופן אנונימי. השאלונים צריכים לכלול נתונים על המצב הבריאותי של הרופא בגיל המתקדם ועל כשירותו.

לדברי המחברים, הגם שאין כנראה סיכוי שבטווח הקרוב נושא זה יהיה בגדר סטנדרט כלל-ארצי בארה"ב – יש מקום שארגונים המספקים שירותי בריאות ורפואה, ינהיגו מבדקים כאלו ביוזמתם ובאופן אינדיווידואלי.