מחקר זה נערך באמצעות ראיון חצי-מובנה שבוצע בקרב 20 רופאי משפחה בצרפת. הרופאים נשאלו לגבי גישתם לעירויי דם. כל ראיון הוקלט, הוקלד וקודד על פי נושא השיחה בתבנית cross-over (על ידי שני חוקרים) בשני שלבים: אנליזה וסיכום.

הקווים המנחים לעירויי דם באנמיה כרונית אינם מתייחסים בצורה ספציפית לחולים בגיל מבוגר. כאשר רופאי משפחה בצרפת מחליטים שטיפול זה נחוץ הם יוצרים קשר עם מומחה בבית החולים על מנת לתכנן את עירוי הדם.

החוקרים מצאו כי הקריטריונים לקבלת עירוי היו המוגלובין הקטן מ-8 מ"ג/ד"ל ותחלואה קרדיאלית נלווית. בעיות גריאטריות מסוימות כגון הפרעות קוגניטיביות או תלות נלקחו בחשבון כגורמים התומכים במתן עירוי או כסמנים של תוחלת חיים מופחתת המפחיתה צורך בטיפול. נפילות ופחד ממוות "לא נעים" גרמו לרופאים להזמין עירויי דם.

רצון משפחת החולה נלקח בחשבון אך לא תמיד החולים עצמם נשאלו לגבי רצונם. הרופאים המומחים היוו חלק מתהליך קבלת ההחלטה על העירוי לעיתים רחוקות בלבד. הגישות של רופאי המשפחה לגבי עירויים נמצאו כאמביוולנטיות: מצד אחד, לתפיסתם, העירויים היו בעלי סגולות מרפא אך מצד שני השימוש בהם חסר תועלת מאחר שהשפעתם קצרת טווח.

מסקנת החוקרים היא כי ההחלטה לתת עירויי דם לחולים מבוגרים היא מורכבת אך רופאי המשפחה מקבלים החלטה זו לבד ורק לפעמים בהתייעצות עם המשפחה. בניית תוכנית טיפולית מקדימה יכולה לעזור בשילוב בחולה בתהליך קבלת ההחלטות.

מקור:

Le Clave, S. et al. (2017) BMC Family Practice. 18, 76.